ע"פ 51468-01-14 בן שושן נ' מדינת ישראל

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, מחוזי י-ם, השופטים נועם, מוסק ובר-עם): ערעור על הכרעת-דינו של ביהמ"ש השלום בירושלים [ת"פ 15743-11-10 ישראל נ' בן שושן], לפיה הורשע המערער בעבירת שיבוש והפרעה למחשב או לחומר מחשב ובחדירה למחשב שלא כדין. ההרשעה בוטלה על-מנת שלא לפגוע בסיכויי תעסוקתו של המערער בעתיד. הערעור מופנה נגד הכרעת-הדין בלבד. 

המערער שימש כמנהל רשת מחשבים של חברה המספקת שירותי מחשוב והיה בעל סיסמת Administrator לרשת המחשבים של החברה. לאחר שהתפטר מעבודתו, חדר המערער ממחשבו הביתי אל רשת המחשבים של החברה ודרכה אל שרתי המחשב של 3 מלקוחותיה. המערער, בין היתר, ניטרל ומחק את הגדרות ה- Firewall של הלקוחות, שינה נתונים של חומר מחשב, מחק חומרי מחשב אחרים והוביל להשבתת רשתות המחשבים של הלקוחות למספר שעות. הן בערכאה הדיונית והן בערעור הצדדים לא חלקו על עובדות כתב האישום, אלא בשאלה המשפטית של תחולת חוק המחשבים על מעשי המערער. נפסק - 
  • הכרעת-דינו של ביהמ"ש קמא מבוססת כדבעי, הן בהיבט המשפטי והן ביישום הדין על עובדות המקרה. אין כל עילה להתערב בה. המערער הורשע בעבירות של חדירה לחומר מחשב (סעיף 4 לחוק המחשבים) ובשיבוש והפרעה לחומר מחשב (סעיף 2(2) לחוק). 
  • אין בסיס לטענת המערער לפיה היעדר הגדרה למונח "חדירה" מצדיק פרשנות מצמצמת לאור עקרון החוקיות. תכלית עבירת החדירה לחומר מחשב להגן על חומר המצוי במחשב ולמנוע הסגת גבול במחשבי הזולת. תכלית זו נלמדת הן מלשון החוק והן מהרקע לחקיקתו. 
  • חומרי המחשב מקיפים בעידן הטכנולוגי המודרני את כל תחומי החיים והם נאגרים במחשבים של רשויות השלטון, מוסדות ציבוריים, גורמים פיננסיים, גופים כלכליים ועסקיים, בעלי מקצועות שונים וכן במחשבים האישיים למיניהם. המחשבים משמשים את הפרט ואת החברה בחיי היום יום, מבלי שנדרשת מיומנות או מומחיות מיוחדת בהפעלת מחשב זה או אחר.
  • נוכח הקלות היחסית הכרוכה בחדירה לחומר מחשב, באמצעים טכנולוגיים כאלה ואחרים, תוך שימוש לרעה בטכנולוגיה המודרנית והקשיים באיתורם של עברייני מחשב אשר עושים במאגרים כבתוך שלהם - קיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה להדברת התופעה ההולכת והמתגברת של עבריינות מחשב ובכללה החדירה לחומר מחשב.
  • תכלית הוראות החוק הרלבנטיות היא חיזוק עוצמת ההגנה המשפטית על המחשב וחומר המחשב, בהתחשב במשמעות הקרדינאלית של האובייקט הממוחשב בעידן המודרני והקושי באיתורם של אלו החודרים לתוך חומר מחשב.
  • המערער חדר אל שרתי המחשב של 3 חברות לקוחות, תוך נטרול מנגנון "חומת אש" של 2 הלקוחות הראשונות, באמצעות מחיקת הגדרותיה וזאת אגב שימוש בסיסמה שהייתה ברשותו ומבלי שהיתה לו הרשאה כדין להיכנס למחשבי הלקוחות. בכך הוא ביצע חדירה, שלא כדין, למחשבים.
  • נשאלת השאלה האם החדירה היתה ל"חומר מחשב" כהגדרתו בחוק ומקובלת על ביהמ"ש התשובה החיובית שניתנה על-ידי ביהמ"ש קמא בעניין זה. מנגנון "חומת אש" הוא תוכנה לניטור וחסימת התקשרויות בלתי רצויות דרך רשת התקשורת שהמחשב מחובר אליה. מערכת זו מהווה נדבך חשוב באבטחת המחשב.
  • צדק ביהמ"ש קמא בקביעתו כי מדובר ב"תוכנה" המהווה "חומר מחשב", שכן מדובר בתוכנה שהוראותיה באות לידי ביטוי ב"שפת קריאת המחשב". גם באשר לחומרים שמחק המערער ממחשבי הלקוחה השלישית, הרי שמקובלת הקביעה כי מדובר במחיקת "מידע", שכן הוא כולל נתונים, סימנים, מושגים או הוראות, המובעים ב"שפת קריאת מחשב".
  • מעשיו של המערער באים בגדרם של המעשים הברורים והטיפוסיים של חדירה שלא כדין לחומר מחשב של שלוש החברות הלקוחות ובכך עבר עבירה לפי סעיף 4 לחוק. ממילא הוא אף ביצע עבירה של שיבוש והפרעה לחומר מחשב, לפי סעיף 2(2) לחוק, הואיל והמעשים ניטרלו את תוכנת "חומת האש". 
  • המעשים אף שיבשו את פעולתם התקינה של המחשבים והפריעו לשימוש בהם, שכן הם גרמו להשבתת המחשבים של החברות למשך שעות. באשר לטענת המערער כי השיבוש וההפרעה למחשבים מהווים עבירה של היזק בזדון לרכוש, הרי שבדין קבע ביהמ"ש קמא כי העבירה שבחוק המחשבים היא המתאימה למעשי המערער, בהיותה נורמה ספציפית שיסודותיה השתכללו במקרה דנן. 
  • אין ממש בטענות המערער לפיה תכלית החקיקה נועדה לאסור חדירה למחשב או שיבוש חומר מחשב רק באמצעות תוכנה המיועדת לכך - כמו "וירוס" או תוכנת פריצה. הוראות החיקוק נועדו להעניק הגנה מפני חדירה לחומרי מחשב ולמנוע שיבוש של חומר מחשב והתוכנות ומאגר המידע שהמערער חדר אליהם הנם בבחינת "חומר מחשב".