רע"א 4718/13 מדינת ישראל נ' בולפון יון ואח'

(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופטת עדנה ארבל): בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [רע"א 8695-03-12] במסגרתו התקבלה בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א [ת"א 166393-09], לפיה נדחתה בקשת המשיבים להתיר את עדותם באמצעות כינוס וידאו על חשבון המדינה. המשיבים הם אזרחי מולדובה שעבדו בארץ כעובדים בענף הבנייה. המשיבים תבעו את המדינה לאחר שנעצרו, נכלאו והורחקו מהארץ, למרות שהיו בידיהם אשרות ורישיונות עבודה. המדינה הכירה באחריותה לנזק והצדדים נותרו חלוקים באשר לגובה הפיצוי בלבד. המשיבים הגישו בקשה כי יתאפשר להם להיחקר על תצהיריהם באמצעות כינוס וידאו, בעקבות דרישת משרד הפנים להפקדת ערבות מטעמם אשר תבטיח את עזיבתם מיד לאחר מתן העדות. נפסק - דין הבקשה להידחות. רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, שההכרעה בה חורגת מעניינם של הצדדים להליך הספציפי. בקשה זו אינה מעוררת שאלה כאמור. נקודת המוצא לדיון היא עדיפותה של העדות בין כותלי ביהמ"ש, מפאת החשיבות שבהתרשמות ישירה מעדות "חיה" לנגד עיני ביהמ"ש. אין לפתוח פתח רחב מדי ובלתי מוגבל לגביית עדות באמצעות היוועדות חזותית ואין לוותר על הדרישה להציג, בתום לב, סיבה מספקת למתן עדות בדרך זו. בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה, אין מניעה לאפשר את מסירת עדותם של המשיבים על דרך של היוועדות חזותית. אין ממש בטענת המדינה בדבר חיוניות נוכחותם הפיזית של המשיבים בדיון. יריעת המחלוקת בין הצדדים צומצמה, כך ששאלת אחריות המדינה אינה עוד על הפרק. שאלת הנזק הממוני שנותר לדון בה היא פשוטה ותחומה באופן יחסי ואין מניעה שהמשיבים ייחקרו לגביה בדרך של כינוס וידאו. זאת במיוחד שהאמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו כיום מאפשרים לביהמ"ש להתרשם בצורה ישירה מהעד המעיד בכינוס וידאו ואף לפקח על חקירתו ולכוונה בזמן אמת. יש לזכור עוד כי המשיבים אינם חופשיים להיכנס לישראל כרצונם והם תלויים בהענקת אשרה על-ידי המדינה לצורך כך, שהותנתה בקביעת ערבות. הבקשה נדחתה.