ת"א 44486-02-13 איניגו יזמות בע"מ נ' אלון דוידאן

(פסק-דין, שלום חדרה, השופטת הדסה אסיף): תביעה לפיצוי בגין פרסומים שביצע הנתבע ושהתובעת טוענת כי הם מהווים לשון הרע כלפיה. הנתבע פרסם מספר פרסומים באמצעות האינטרנט, הן בפורטל "מסיבות" והן בדף הפייסבוק של מכון הכושר "הולמס פלייס", בצורת מודעה, בהם קרא לחרם על המועדון שמפעילה התובעת "בגלל היחס המשפיל המחירים הגבוהים". נפסק - הנתבע לא העלה טענות של ממש לסתור את טענות התובעת כי מדובר בפרסום המהווה לשון הרע. עיקר טענתו כי בפרסומים הביע את כעסו וטרונייתו על התנהגות אנשי התובעת כלפיו וכי יש לכבד את חופש הביטוי שלו. אין מחלוקת כי מדובר ב"פרסום" כהגדרת מונח זה בחוק איסור לשון הרע ולא יכול להיות ספק כי מדובר בפרסום המהווה "לשון הרע" כהגדרת מונח זה בחוק. לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי הפרסום נכנס בגדר הפרסומים המפורטים בחוק כפרסומים מותרים או כי עומדת לו אחת מהגנות החוק. הנתבע לא הוכיח כי המחירים שגובה התובעת גבוהים או כי זכה ליחס משפיל. הנתבע לא הביא עדים לתמוך בטענותיו, אף שלכאורה היו רבים שהיו עדים לאירועים שפירט, לרבות חבריו. מחדל זה של הנתבע פועל לחובתו. באשר לפיצוי, טען התובע כי אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בהיותה תאגיד, כאשר לא הוכח על-ידה נזק שנגרם לה בעקבות הפרסום. הדעות בפסיקה חלוקות בעניין זה. בית המשפט מחזיק בדעה לפיה נוכח הוראות סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, ניתן לפסוק לתאגיד פיצוי, אף אם לא הוכיח נזק ממשי לנכסיו או לעסקיו. הוראות סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, שהוא חוק ספציפי, גוברות על הוראות סעיף 10 לפקודת הנזיקין, שהוא חוק כללי. התובעת אף הוכיחה כי נגרם לה נזק, אף אם לא עלה בידה להוכיח בסכומים ובספרות את שיעורו. התובעת זכאית לפיצוי בגין לשון הרע שפרסם נגדה הנתבע. הרושם שעולה מהפרסומים הוא כי אלו נעשו מתוך כוונה לפגוע בתובעת והנתבע לא הכחיש זאת. הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך 30,000 ש"ח ויישא בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.