ת"א 31375-12-13 איתמר בן חור נ' ישי לינדנברג ואח'

(פסק-דין משלים, מחוזי ת"א, השופט גדעון גינת): תביעה שעניינה לשון הרע באינטרנט. הצדדים הם מתחרים, העוסקים בתחום השיווק באינטרנט. התובע טען כי החלו לפנות אליו לקוחות בבקשה לסיים את ההתקשרות עמו, בטענה כי נחשפו לביקורת שלילית נוקבת עליו ועל עיסוקו באינטרנט. לפי הטענה, הנתבע פרסם אודות התובע תכנים משמיצים בפלטפורמת WordPress. הנתבע טען, בין היתר, כי אין לו קשר לתכנים מושא ההליך וכי הפלטפורמה בה פורסמו היא פלטפורמת בלוגים חינמית המאפשרת לכל המפרסם בה ליהנות מחיסיון מוחלט ולפיכך ראיות התובע נסיבתיות בלבד. ביום 20.2.2004 ניתן פס"ד חלקי בתובענה, במסגרתו נקבע בהסכמה כי כל הפרסומים הפוגעים עליהם קובל התובע יוסרו, לרבות מתוצאות חיפוש במנועי חיפוש ולא יוחזרו לתוצאות אלו. פסק-הדין החלקי הוא גם הוראה לצדדים שלישיים לפעול להפסקה/הסרה של הפרסומים. נפסק -

במאזן הסתברויות, סביר לקבל את עמדת התובע בשאלת מעורבותו של הנתבע בפרסומים וזאת בשל כוחן המצטבר של הראיות שהובאו. אין בפני ביהמ"ש עדות בלתי-תלויה בנתבע (כגון חוו"ד מומחה) בכל הקשור באתרי אינטרנט שהופעלו על-ידיו או מטעמו, או שהיה לו קשר אליהם, כאשר אין ספק שמדובר במידע המצוי בידיעתו המיוחדת. אין הסבר של ממש להסרת החומר הפוגע בסמוך לפניות התובע אל הנתבע.

ראוי לקחת בחשבון לעניין הסעדים הכספיים את שיתוף הפעולה של הצדדים במתן פסה"ד החלקי, שכלל הוראות באשר להסרת התוכן הפוגע. משהוסרו הפרסומים מהאינטרנט, הרי אין למעשה פגיעה נוספת בשמו הטוב של התובע, כטענתו.

אין צורך להכריע האם בכל אחד מהפרסומים הפוגעים היתה אמנם משום פגיעה בתובע בניגוד לחוק איסור לשון הרע וההגנות המפורטות בו. די בכך שאין ספק שבחלקם יש לראות משום לשון הרע.

לנוכח קביעה זו ונסיבות המקרה, אין להיכנס לגוף הטענה המשפטית על פגיעה בשם טוב בזירת השיח החופשי באינטרנט והאיזונים העדינים הנדרשים בהקשר זה. הסוגיה והאינטרסים הרבים המתנגשים בה נידונו לא אחת בפסיקה, אך טרם נקבעו גבולותיה באופן ברור וסופי, ולא בכדי, בפרט נוכח השינוי המהיר והתדיר באופייה ובמאפייניה של המדיה האינטרנטית. לכל היותר ניתן לומר כי כיום ברור לכל שזירה זו של חופש ביטוי יצרה סוגים חדשים של דיאלוג והעברת מסרים. מאפייניה הייחודיים הובילו לבחינת מושגים מחדש ובריאה, תוך כדי התקדמות, של מושגי העולם הדיגיטלי וגבולותיו. הזירה החדשה הביאה עמה גם תופעות של ביטויים קלוקלים ושפה "קלה על ההדק" וקיצונית בבוטותה.

הנתבע יפצה את התובע ב-20,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 8,000 ש"ח.