ת"פ 35130-08-13 מדינת ישראל נ' כהן

אולי יעניין אותך גם

(הכרעת-דין, שלום פ"ת, השופט ד"ר עמי קובו): נגד הנאשם הוגש כתב אישום האוחז 2 אישומים. באישום הראשון מיוחסת לנאשם עבירה של איום בכתב לרצוח (ריבוי עבירות), לפי ס' 307 לחוק העושין ובאישום השני מיוחסת לנאשם עבירת איומים לפי ס' 192 לחוק. הנאשם השתמש בחשבון הפייסבוק הפומבי שלו כדי לשלוח איומים ברצח שהופנו לידוענים. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, אך טען כי מעשיו באישום הראשון אינם בגדר איום בכתב לרצוח. נפסק - יש להרשיע את הנאשם באישום הראשון במספר עבירות של איום בכתב לרצוח ואילו בחלק מן המעשים יש לזכות את הנאשם מעבירה זו ולהרשיעו, חלף זאת, בעבירה של איומים. הוכח במעשים המדוברים באישום הראשון, שהנאשם הודה בעובדתיו, כי הנאשם גרם, במישרין או בעקיפין, שאדם פלוני יקבל כתב איום ברצח. מובן אף שהנאשם ידע את תוכנו של הכתב. רישום דברים על-גבי "קיר" בפייסבוק מקיים את דרישת הכתב שבסעיף. אין נפקא מינה אם הרישום בוצע על-גבי דף, או באמצעות מחשב, בפייסבוק או בכל תוכנה אחרת. גם כתב במחשב הינו בגדר כתב והאמצעי הטכנולוגי שבו נעשה שימוש לשם הכתיבה אינו מעלה ואינו מוריד. תוכן הדברים הוא בגדר איום מבחינה אובייקטיבית וניכר כי יש בדברים כדי להטיל אימה בליבו של אדם מן היישוב בנסיבות האמורות. באשר ליסוד הנפשי, הנאשם ידע שהוא גורם שאדם פלוני יקבל כתב איום ברצח והנאשם ידע את תוכנו של הכתב. עלה בידי המאשימה להוכיח את היסוד הנפשי הנדרש. הנאשם הורשע בארבע עבירות של איומים ובשש עבירות של איום בכתב לרצוח. הנאשם זוכה משלוש עבירות של איום בכתב לרצוח.