ת"א 51621-05-10 אופיר נ' עזבון המנוחה אלתר ז"ל ואח'

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, שלום ת"א, השופט עודד מאור): תביעת לשון הרע נגד עזבון המנוחה אלתר ז"ל וילדיה הקטינים, שעיקרה בטענה כי המנוחה פרסמה לשון הרע נגד התובעת במסרונים ששלחה לחמותה של התובעת. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד נגד התובעת ואביה, לפיצוי בגין לשון הרע ביחס למסרונים ששלחו הנתבעים שכנגד למנוחה. נפסק - על ביהמ"ש לברר מהם הדברים שנאמרו על-ידי המנוחה המהווים לשון הרע נגד התובעת ושבגינם הוגשה התביעה. כתב התביעה נעדר פירוט כלשהו בעניין זה והוא מפנה לנספחים הכוללים רשימה ארוכה של מסרונים, שחלקם אף אינם כוללים כלל דברי לשון הרע וחלקם לכאורה אף אינם מופנים ישירות לחמותה של התובעת. הלכה היא שתובע בגין פרסום, המהווה לטענתו לשון הרע, חייב לצטט במדויק את הדברים שפורסמו לגביו, על-מנת שניתן יהיה להיווכח האם אכן מדובר בפרסום לשון הרע. אין די בטענות כלליות שאינן מלוות בציטוט של הדברים. במקרה דנן, הדברים המהווים את לשון הרע, זכרם לא בא בכתב התביעה. הקושי בעניין זה לא יכול היה להיעלם מעיני התובעת, לאור דברי הנתבעים בכתב הגנתם. התובעת לא תיקנה מחדלה זה בהגשת כתב תביעה מתוקן, או למצער בכתב תשובה. הנתבעים הכחישו בכתב ההגנה גם את משלוח המסרונים וקבלתם וגם את תוכנם. הנטל רובץ לפתחה של התובעת להוכיח את אלו. לעניין זה הביאה התובעת את עדותה שלה עצמה, המהווה עדות מפי השמועה. התובעת אינה יכולה להעיד על משלוחם של המסרונים על-ידי המנוחה ואינה יכולה להעיד על קבלתם על-ידי חמותה. העדות בלתי קבילה. התובעת יכולה הייתה להביא את חמותה לעדות בביהמ"ש, או לזמנה לעדות על-מנת שתתמוך בגרסתה, אך היא לא עשתה כן. התביעה נדחתה. באשר לתביעה שכנגד, הרי שהנתבע שכנגד 2 הודה כי שלח את המסרונים הפוגעניים למנוחה ולטענתו עשה כן בתגובה למסרונים שנשלחו על-ידיה אליו. יוער כי המסרונים כללו דברים בוטים, חריפים ומצמררים, שהדעת אינה סובלת ושאין לקבלם או להשלים עמם. יחד עם זאת, המסרונים נשלחו למנוחה בלבד, היא הנפגעת. יסוד הכרחי בעוולה לפי חוק איסור לשון הרע הוא כי לשון הרע פורסמה, כאשר הפרסום חייב להיעשות לפחות לאדם אחד זולת הנפגע. משכך, אמירה של דבר שהוא לשון הרע למנוחה בלבד, היא הנפגעת, לא יהווה עוולה לפי חוק איסור לשון הרע. התביעה שכנגד נדחתה אף היא. התובעת חוייבה בהוצאות הנתבעים בסך 12,000 ש"ח.