ת"פ 45458-06-11 מדינת ישראל נ' עובד ואח'

(החלטה, שלום נצרת, השופט אדריס נעמן): כנגד הנאשמים, ראש עיריית טבריה במועד הרלבנטי (הנאשם 1) ומנכ"ל חברת מחשבים פרטית (הנאשם 2), הוגש כתב אישום המייחס להם מעורבות בפרשה שעניינה חדירה לחומר מחשב בניסיון להתחקות אחר פעולותיו של מבקר העירייה (המתלונן). הנאשמים העלו מספר התנגדויות, הן ביחס לשמיעת עדותו של המתלונן מטעמים של אי-קבילות והן ביחס להגשתם של תקליטורי DVD כראיה, מטעמים של תפיסה, החזקה וחיפוש שלא כדין. נפסק - 
  • ביחס לעדות המתלונן - בהתחשב בתכלית החקיקה ובנסיבות המקרה, וכאשר אין כוונה לעסוק בתוכנם של חומרי הביקורת, בפירותיהם או בממצאיהם, כי אם בעצם הוכחת קיומם, יש לדחות את ההתנגדות לאסור את העדתו של המבקר-המתלונן באופן גורף. זו תוגבל לגדרי התכלית הנ"ל ולא תאפשר בחינה עניינית של תוכן חומרי הביקורת, ממצאיהם או פירותיהם, באופן שיסכן את ההגנה על מוסד הביקורת כפי שנקבעה בחוק (למשל - חוק הביקורת הפנימית, פקודת העיריות ועוד).
  • מטרתה הדווקנית של קביעת אי-הקבילות בהקשר זה היא שמירה על פעילות חופשית ובלתי תלויה של המבקר הפנימי, כמו גם על מקורותיו. בענייננו מתבקשת הרחבה מופרזת, שאינה מתיישבת עם תכלית ההוראות ואשר תסכל את בירור האמת. 
  • מבקר הפנים הינו המתלונן בתיק זה ומשכך אין לאסור את עדותו מראש ובאופן גורף רק משום שהוא מבקר פנים. אם למשל היה המבקר קורבן לפריצה לביתו, במהלכה נגנב מחשבו האישי ובו חומרי עבודתו, האם גם אז הייתה מוגשת התנגדות להעדתו משום שיכול והיה מעיד גם על קיום של חומרי הביקורת? ברי כי מדובר בתוצאה אבסורדית, החוטאת לכוונת המחוקק ומסכלת אותה.
  • הגשת תקליטורי ה- DVD - הנאשם 2 טען, בתמצית, כי אין להתיר את הגשת התקליטורים, מחמת שנתפסו והוחזקו באופן בלתי חוקי ובניגוד להוראות החוק הרלבנטיות (לרבות ההוראה הקבועה בסעיף 32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי שעניינה במחשבים השייכים ל"מוסד").
  • יש להבהיר כי שני התקליטורים שנתפסו (האחד מידי מנכ"ל העירייה והשני מידי ראש העיר) הינם העתק האחד של השני. באופן עקרוני וככל שלא הוכח אחרת לעת זו, הרי שמבחינה מעשית אין כל הבדל בין דיסק "מקורי" לבין זה שעליו הועתק החומר מאותו דיסק. 
  • בחינת מהותם של התקליטורים, ביחד ולחוד, מעלה כי אינם נכנסים לגדר הוראות סעיף 32(ב) לפקודה ובהתאם אינם נהנים מההגנות המנויות שם. הסעיף קובע הגנות מיוחדות לתפיסתם של מחשב או חומר מחשב השייכים למוסד (כהגדרתו בסעיף 35 לפקודת הראיות) המספק שירות לציבור. ההגנה ניתנת למוסדות ולעסקים שפעילותם השוטפת מבוססת על מיחשובם ואינה ניתנת למוסדות ולעסקים (ובוודאי לא לאנשים פרטיים) אשר עסקם אינו נשען באופן אינהרנטי על מחשובם, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בפעילות שאינה חוקית.
  • חשוב להדגיש כי כל מחשב או חומר מחשב אשר שימשו את העירייה לא לקחו ולא נתפסו ולא נתפס כל חומר אחר ששייך לעירייה או משמש לעבודתה השוטפת. טענת הסניגורים אינה יכולה להישמע מקום שהתקליטורים נשוא ההחלטה הינם העתקים נוספים של חומרי העירייה המקוריים, אשר הועתקו לצורך עשיית שימוש שאינו קשור בפעילות השוטפת של ענייני העירייה. התקליטורים אינם נכנסים בגדר הוראות סעיף 32(ב). התקליטורים נתפסו מכוח צו מתאים ומשכך לא נפל פגם בהליך תפיסתם.
  • באשר לתקופת החזקת התקליטורים בידי המאשימה - התקליטורים נתפסו בשנת 2006 וכתב האישום הוגש רק בשנת 2011. נכון כי הרשות החוקרת אינה יכולה "לשבת על הגדר" ולהחזיק בתפוסים עד אין קץ, אך נקבע כי החזרת התפוסים בתום 6 חודשים אינה אוטומטית והיא ניתנת להארכה רטרואקטיבית. תפוסים שהוחזקו מעבר לזמן הנקוב, ללא פיקוח של בית משפט, לא הפכו מיניה וביה לראיות בלתי קבילות. במקרה דנן הוגש בינתיים כתב אישום בתיק וככל הנראה לא הוגשה כל בקשה בעניין התפוסים מטעם הנאשמים, על כל המשתמע מכך. מידת הפגיעה בנאשמים מעצם החזקת התפוסים הייתה מועטה ביותר, אם בכלל.
  • לא נפל פגם ולמצער לא פגם מהותי בחדירה לשני התקליטורים תחת אותו הצו. מדובר בשני תקליטורים שאמורים להיות זהים ומשכך החיפוש בכל אחד מהם נכנס מהותית בגדר אותו צו. גם אם בוצע החיפוש בחומר המחשב ללא שני עדים, אין בפגם זה כדי להוביל בהכרח לפסילת הראיה.