ת"א 16982-09-12 סיגלית עמרם נ' ריקונספט - צימר באהבה בע"מ ואח'

(פסק-דין, שלום קריות, השופטת  עידית וינברגר): התובעת, המספקת שירותי עיסוי ללקוחות במהלך שהותם בחופשה בצימרים, התקשרה עם הנתבעת 1 לפרסום עסקה במספר אתרי אינטרנט לפרסום צימרים. הנתבעים 2-3, העוסקים אף הם במתן שירותי עיסוי, התייעצו בעבר עם התובעת וזו אף הפנתה אותם אל הנתבעת 1 לצורך קבלת שירותי פרסום. התובעת טענה כי הנתבעים עשו שימוש שלא כדין בדף הפרסום שלה ברשת. לטענתה, הנתבעת פרסמה את עסקם המתחרה של הנתבעים 2-3 תוך שימוש בטקסטים שכתבה התובעת, תוך ציון שמות הטיפולים ותיאורם, פרי יצירתה, לרבות שמות צימרים איתם עבדה. בנוסף, נטען כי הנתבעים השתמשו ב"ספר האורחים" של התובעת (חוות דעת של לקוחותיה), שפורסמו בעמוד עסקם של הנתבעים כאילו מדובר בהמלצות שניתנו על שירותי הנתבעים 2-3. נפסק - 
  • טענת הנתבעת, לפיה אין כל דרך להגיע לפרסומים שהציגה התובעת בהיותם דפי ארכיון, התבררה כלא נכונה. הוכח, אף באמצעות חיפוש במחשב נייד באולם ביהמ"ש, כי גם כיום חיפוש פשוט במנוע חיפוש יוביל ללא קושי לדף האינטרנט אותו מכנה הנתבעת "דף ארכיוני".
  • העובדה כי אין כל דרך להגיע אל הדף דרך אתר הנתבעת אין בה מאום, שכן כאשר לקוח פוטנציאלי מחפש שירותי עיסוי, לרוב אין הוא פונה כלל לאתר הנתבעת, אלא למנוע חיפוש. הטענה כי לא ניתן להגיע אל הדף בהיותו דף ארכיוני אינה יכולה גם להתקבל גם משום שמנהל הנתבעת בכל זאת טרח לשנות את פרטי הפרסום בדף ולעדכן בהם את פרטי הנתבעים 2-3 במקום פרטי התובעת.
  • כאשר הוסב הנתבעת הסבה את דף הפרסום של התובעת לדף הפרסום של הנתבעים 2-3, הושאר בו חלק ניכר מהמלל שכתבה התובעת לטענתה, כולל שמות הצימרים איתם עבדה וספר הלקוחות. עיון בספר מעלה כי מתוך 33 הביקורות המופיעות בו, רק אחת עוסקת בעסקם של הנתבעים 2-3 וכל היתר מופנות אל התובעת.
  • גניבת עין - התובעת לא הוכיחה את קיומו של מוניטין. לא ניתן לקבוע כי הציבור מזהה שירותי עיסוי הניתנים בצימר באופן בלעדי עם התובעת. אין מדובר בשירות כה ייחודי שהציבור מזהה אותו בהכרח עם התובעת.
  • תיאור כוזב - הנתבעים כולם נושאים באחריות לתיאור כוזב. הנתבעת 1 היא מפיצת הפרסום והיא האחראית לו במידה רבה יותר, שכן לא הוכח כי הנתבעים 2-3 ביקשו מהנתבעת 1 לפרסם את התכנים נשוא התביעה בדף הפרסום שלהם. יחדם עם זאת, הנתבעים 2-3 הינם ה"עוסקים" המתחרים בתובעת והם שיכלו להפיק רווח מהפרסום המטעה, רווח שלא היה צפוי לנתבעת 1. 
  • זכויות יוצרים בהעתקת תיאורי הטיפולים - עדותה של התובעת, לפיה היא זו שהעבירה את נוסח הפרסום אל הנתבעת, הייתה מהימנה ולא נסתרה. ברי כי עובדת הנתבעת (שנטען כי כתבה את המלל) אינה יכולה לדעת אילו טיפולים מעניקה התובעת, מה הם כוללים וכיצד היא מעוניינת לתאר את השירות אותו היא מציעה.
  • טקסט עשוי להיחשב יצירה ספרותית מקורית רק מקום שמתקיימים בו 2 תנאים מצטברים: יצירתיות והשקעה. הטקסט המופיע בדף הפרסום אינו יכול להיחשב יצירה ספרותית מקורית המקימה זכות יוצרים. לא ניתן לומר כי התקיימו בו דרישת היצירתיות וההשקעה. מדובר בטקסט אינפורמטיבי, הכולל מונחים רבים מתחום העיסוי ודומה לטקסטים רבים המפורמים על-ידי העוסקים בתחום. 
  • התנהלות הנתבעים אינה עולה כדי פגיעה בפרטיות (ביחס לשימוש בשמה בדף הפרסום של הנתבעים 2-3). שמה של התובעת לא פורסם במלואו וממילא אין היא מלינה על השימוש המסחרי בשמה, אלא על ההטעיה ומניעת ההכנסה. 
  • עשיית עושר - אין לקבל את טענת התובעת לפיה חלק מהרווח שהפיקו הנתבעים כתוצאה מביצוע העוולה היה קידומו של האתר או דף הפרסום בתוצאות החיפוש במנועי חיפוש. טענה זו היה על התובעת להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה מטעמה. הנזק הממוני שנגרם לתובעת עקב העוולות זהה להתעשרות הנתבעים 2-3 שלא כדין. כל לקוח פוטנציאלי שהגיע אל עסקם של הנתבעים על סמך ההמלצות שבספר האורחים, הינו לקוח שהפסידה התובעת. לפיכך, קמה לתובעת עילת תביעה נגד הנתבעים 2-3 מכוח דיני עשייר עושר.
  • הנזק - אמנם, התובעת לא הביאה ראיה פוזיטיבית ביחס לנזק שנגרם לה, או הפסד הכנסות. יחד עם זאת, העידה התובעת כי גם כשהיתה בחופשת לידה, המשיך צוות מעסים מטעמה לקבל הזמנות ולעבוד. יש לפסוק פיצוי עבור הנזק לפי אמדן, אך בשל חוסר הראיות, יהיה המרכיב העיקרי בקביעת גובה הפיצוי עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת. הפיצוי יהיה בסך 10,000 ש"ח (בחלוקה שווה בין הנתבעת 1 לנתבעים 2-3).