ת"א 22110-07-11 אורה יצחק ואח' נ' אהרון דהרי

(פסק-דין, שלום קריית-גת, השופט ישראל פבלו אקסלרד): תביעת התובעים בעילות של לשון הרע, פגיעה בפרטיות ועוד. הנתבע הגיש תביעה שכנגד בעילות של תרמית, לשון הרע ורשלנות. הרקע לפרשה הוא סכסוך בין הנתבע לבין הרב אמנון יצחק, בעלה של התובעת 1 ואבי התובע 2. הנתבע הוא חברו ואמרגנו של הזמר ציון גולן. הרב יצחק יצא נגד שירתו של גולן באירועים בהם הרקדה "מעורבת" של גברים ונשים. כדי להביע את מחאתו על כך, הגיעה הנתבע להרצאה של הרב וקרא בקול דברים נגדו, המתייחסים גם לתובעים (הם הפרסום נשוא התביעה). הפרסום הוסרט ועותק ממנו הועלה לאתר האינטרנט "שופר". נפסק - דין התביעה להתקבל. אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לתוכן הפרסום. אין מחלוקת כי התובעים משתייכים למגזר החרדי ולכן השאלה האם עלולים היו דברים של הנתבע לפגוע תיבחן בעיני אדם סביר המשתייך לקהילה זו. היו בקריאותיו של הנתבע כלפי הרב יצחק כדי לבזות, להשפיל או לפגוע בתובעים ולהפכם מטרה לבוז וללעג ולפיכך התקיימו יסודות סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. התקיים גם יסוד הפרסום, לפי סעיף 2 לחוק. במקום שבו קרא הנתבע את קריאותיו נכחו אנשים רבים והסרטון פורסם גם ברשת האינטרנט. יש לדחות את טענות הנתבע כי קמה לו ההגנה לפי סעיף 14 לחוק, באשר לא היה כל עניין ציבורי בפרסום העניינים האישיים של התובעים ובהתייחס לתובעת, הפרסום לא היה אמת. יש אף לדחות את טענת הנתבע בדבר קיום ההגנה לפי סעיף 15 לחוק. הנתבע טען כי הנתבעים נמנעו מלהפסיק את הפרסום באתר האינטרנטוכי אם ממשיכים דבריו להתפרסם, אין להם להלין אלא על עצמם. מהבחינה העובדתית טענת התובע נכונה. עם זאת, הנתבע לא הוכיח שיש בידם של התובעים להפסיק את הפרסום וכי על פיהם יישק דבר בעניין זה. הוכח כי הנתבע ביצע כלפי התובע עוולה לפי סעיף 2(8) ו- 2(11) לחוק הגנת הפרטיות. התובע כתב כי אכן עישן בביתו של הנתבע בשבת וכי הדבר נעשה בהסתר ומתוך אמונה בחברותו וקרבתו של הנתבע. בנסיבות אלה הייתה על הנתבע חובת סודיות אשר נקבעה באופן משתמע בינו לבין התובע. אין מקום להעניק לתובעים פיצוי סטטוטורי, משזה לא נתבקש על-ידם בתביעה. עלה בידי התובעים להוכיח כי נגרמה להם עגמת נפש רבה ונזק בלתי ממוני הראוי לפיצוי, לפי אמדנה של ביהמ"ש. היקף הפרסום היה רחב. דבריו של התובע נאמרו קבל עדה, בהרצאה בה נכחו רבים. הסרט אף פורסם באינטרנט. גם אם הייתה נכונה טענת הנתבע לפיה היה בידי התובעים להפסיק את התובעים באתר המקורב לרב יצחק, הרי ידוע וניתן לומר כי הדבר בגדר ידיעה שיפוטית, כי משפורסם פרסום באינטרנט, השליטה על מניעת הפרסום גם באתרים נוספים ו"הורדתו" של הפרסום למדיה כזו או אחרת, הינה מוגבלת. הנתבע ישלם לכל אחת מהתובעים 25,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 5,900 ש"ח (לכל תובע). התביעה הנגדית נדחתה בהיותה תביעת סרק.