(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט נ' הנדל): בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [ע"א 32268-03-12], שקיבל את ערעור המשיב על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א [ת"א 44869-03-10], במסגרתו התקבלה תביעה כספית של המבקש לפיצוי על נזק שנגרם לו בגין עשיית עושר ולא במשפט. המבקש הוא בעל האתר "ג'וב קליק", העוסק בהשמת עובדים ומקשר בינם לבין מעסיקים. המשיב 1 היה בעליה של המשיבה 2, מפעילת האתר "ג'וב ניוז", המספק אף הוא שירותי השמה. בתביעתו, טען המבקש כי המשיב נרשם לאתרו, התחזה לעובד המחפש עבודה ושלח 100 הודעות למעסיקים הרשומים באתר, בהן הציע להם להיעזר בשירותי האתר המתחרה. בין היתר, טען המבקש כי 62 לקוחות נטשו אותו ונמצאו מפרסמים באתר המשיבה. ביהמ"ש השלום דחה את טענות המבקש לגבי העוולות של התערבות בלתי הוגנת וגזל סוד מסחרי, אך קבע כי על המשיבים לפצות את המבקש ב-75,000 ש"ח בשל עשיית עושר ולא במשפט. ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המשיב על פסק-הדין וקבע כי עשיית שימוש ברשימת לקוחות שאינה מהווה סוד מסחרי אינה יכולה להוות בסיס לפסיקת פיצוי מכוח דיני עשיית עושר. מכאן בקשת רשות הערעור. נפסק - 

דין הבקשה להידחות. המוקד בפסקי הדין של הערכאות הקודמות הושם על עוולת עשיית עושר ולא במשפט וכך גם בבקשה זו. הסוגיה הנקודתית תחומה לעניינם הפרטני של הצדדים ביחס להוכחת יסודות העוולה. ביהמ"ש המחוזי קבע שעשיית השימוש ברשימת הלקוחות, שאינה מהווה סוד מסחרי, אינה יכולה להוות בסיס לפסיקת פיצוי מכוח דיני עשיית עושר. לא נראה כי נפלה טעות בקביעתו. הבחירה היתה נתונה בידי המבקש האם לנקוט אמצעים סבירים לשמור על סודיות רשימת הלקוחות. משהחליט שלא למנוע את גילויה, למרות שהייתה באפשרותו היכולת, רשימת הלקוחות אינה מוגנת על-ידי דיני הקניין הרוחני. לכן, העתקתה אינה מקימה זכות להשבה לפי עוולת עשיית עושר ולא במשפט. המבקש השיג על קביעת ביהמ"ש קמא, לפיה טענת המבקש ביחס לשימוש שעשה המשיב במנגנון האתר למטרה אחרת נטענה רק בערעור. כתבי הטענות של המבקש אכן מכילים התייחסויות מסוימות למנגנון האתר, אך לא נראה כי המבקש הצליח להוכיח כי מתקיימים שלושת יסודות העוולה.

ראשית, לא הוכח יסוד ההתעשרות כתוצאה מהשימוש במנגנון אתר המבקש. לא הוכח כי היו מלקוחותיו של המבקש שעברו להשתמש באתר המשיבה בעקבות פניית המשיב. שנית, לא הוכח כי נגרמו נזקים למבקש. המבקש לא הוכיח אי אילו מבין 62 הלקוחות שעזבו את האתר אחרי ששלח המשיב את הודעתו היו לקוחות משלמים ומה הסכום ששילמו בממוצע. שלישית, ה"יסוד הנוסף". נקודת המוצא היא כי אין השימוש או ההעתקה של מוצר שאינו מוגן בדיני קניין רוחני כשלעצמם מבססים חובת השבה. נדרש עוד אלמנט נוסף שבהתקיימותו תיחשב ההתעשרות לבלתי צודקת. אכן, התגובה המיידית לשימוש באתר פרי עמלו של המבקש היא כי השימוש אינו ראוי. אולם בשל חשיבותם של אינטרסים נוגדים כגון דיני התחרות וההגנה על חופש העיסוק, נקבע כי אין די בתחושה זו כדי להעניק סעד לפי דיני עשיית עושר. ביהמ"ש המחוזי קבע כי אין ראיה לקיומו של היסוד הנוסף ושהמבקש לא עמד בנטל להוכיחו. ביהמ"ש המחוזי לא שגה במידה המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.