ע"א 4179-05-13 מי-רז יחסי ציבור ופרסום בע"מ ואח' נ' דבורה לוי ואח'

(פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופטת אסתר שטמר): ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בכפר-סבא [ת"א 9903-04-10], בו התקבלה תביעת לשון הרע של המשיבות 1-2. המערערים הם המקומון "ירוק בכפר" ועורכו הראשי. המשיבות 1-2 הן מורות בחטיבת הביניים "בר לב" בכפ"ס. המשיבה 3, תלמידה בביה"ס, פתחה פרופיל אישי באתר "שוקס", על-שם מנהל בית הספר, וכתבה בשמו דברים המתייחסים אליו ואל אחרים, לרבות המשיבות (הפרסום הראשון). בעקבות תלונה במשטרה, הודתה התלמידה כי פרסמה את הדברים ואף הוטל עליה עונש חינוכי בשל כך. הפרסום השני נשוא התביעה הוא כתבה שהתפרסמה במקומון המערערים, שעניינה בניצול הציני שמנצלים התלמידים את חופש הביטוי באמצעות האינטרנט. במסגרת הכתבה, פורסם בעמוד השער של המקומון צילום מסך מאתר "שוקס", הכולל את הפרסום הראשון והוא אף פורסם במסגרת הכתבה עצמה. ביהמ"ש קמא קבע כי דברי התלמידה כשלעצמם, וכן כפי שצוטטו על-ידי המערערים בכתבה, מהווים פרסום לשון הרע. המערערים והתלמידה חויבו לשלם לכל אחת מהמשיבות 1-2 פיצוי בסך 12,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח. מכאן הערעור. נפסק - 
  •  צילום המסך של האתר ובו המלל לגביו נטען כי הוא פוגעני, הופיע הן בכותרת המקומון והן בגוף הכתבה. אין מחלוקת כי הביטוי כשלעצמו מהווה פרסום לשון הרע. אילו עמד בפני עצמו, התוצאה הייתה ברורה. אולם, יש לבחון את הביטוי כחלק מההקשר הכללי, שכן בחינת התמונה במלואה כפי שנתגלתה בפני הקורא הכרחית.
  • ניתן להבין ללב המשיבות ולעגמת הנפש שלהן ושל הקרובים להן למקרא הדברים בראש חוצות. לא זו בלבד שהדברים פורסמו באתר, עתה הפכו לנחלת הכלל הקורא את המקומון. למרות שלא צוינו בשמותיהן המלאים, חלק מהציבור מכיר אותן ואת בני משפחתן. מדובר במורות ששמן הטוב הוא ודאי מנכסיהן העיקריים.
  • אף על פי כן, בנסיבות התביעה אין מדובר בפרסום לשון הרע ובמתח המובן שבין הצורך לשמור על שמו הטוב של האדם, לבין חופש הביטוי, שהביטוי הבולט שלו הוא חופש העיתונות - חופש העיתונות יגבר כאן. התועלת החברתית שבפתיחת הדיון, גם אם באופן בוטה, עולה לאין שיעור על החשש מפני פגיעה בשמן הטוב של המורות. נושא הכתבה אינו המשיבות.
  • נושא הכתבה הוא גינוי חד וברור של תופעת השימוש הבלתי מבוקר של תלמידים באינטרנט והניצול הציני של חופש הביטוי שמתאפשר לתלמידים באמצעותו. זו גם המשמעות שקורא סביר היה מייחס לפרסום.
  • לא נמצא כי קורא סביר ילמד מן הכתבה מסר שלילי על המשיבות. ניתן בקלות להבחין כי מדובר בצילום מסך של אתר אינטרנט ואף מצוין בכתבה כי הוא נכתב על-ידי תלמיד ביה"ס. מקריאת הכתבה בכללותה ומן האופן בו הוצגו הדברים ברור כי הציטוט אינו אמת. הרושם הנותר בעיני הקורא הסביר אינו שלילי ואינו פוגע בשמן הטוב של המשיבות. יש להתגבר על אי הנוחות ולבחון את הכתבה כולה, לרבות הגינוי הברור שבה לכותבת הבלוג ולדבריה.
  • גם אילו התקבלה טענת המשיבות כי האמור בכתבה מהווה לשון הרע, היו עומדות למערערים חלק מהגנות החוק. הכתבה חוסה תחת הגנת אמת בפרסום - אין מחלוקת כי האמור בכתבה הוא אמת וכי האמור בבלוג אינו אמת. עסקינן בצילום מסך של הבלוג שמטבע הדברים שיקף באופן מדויק את אשר נכתב בו. מבחינה זו הפרסום היה אמת. הואיל וצוין בכתבה כי הבלוג שנפתח על-ידי תלמיד אלמוני הכיל את תמונתו ופרטים מזהים של המנהל; כי הורד מהאינטרנט לאחר שהוגשה תלונה רשמית במשטרה וכי המשטרה פתחה בחקירה - מולאה דרישת הצבת העובדות האמיתיות בפני הקורא. החשיבות הציבורית בדיון ברורה כמעט מאליה.
  • הגנת תום הלב - כוונת הכתבה הייתה להעלות לדיון את התנהגות התלמידים שמנצלים את חופש הביטוי בחסות האינטרנט. הפרסום לא נועד לפגוע במשיבות. העובדה ששמן המלא של המשיבות לא פורסם, מסיטה את מוקד העניין מהן אל השאלה העקרונית שבכתבה. הפרסום נועד לגנות את לשון הרע שפורסמה קודם על-ידי התלמידה ולפיכך חוסה תחת ההגנה. הפרסום היה מידתי והוגן ומן האופן בו הוצג המידע ניתן בקלות להבין כי הציטוט הפוגעני אינו אמת. הערעור התקבל. פסק-הדין של ביהמ"ש קמא בוטל.