(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים מלצר, פוגלמן וסולברג): ערעור על גזר-דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד, מיום 11.12.2012, בתיק תפ"ח 336-12. המערער הורשע, לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשבעה אישומים המגוללים שורת עבירות מין בקטינות אותן הכיר ברשת האינטרנט וכן בהחזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין. בין היתר, שוחח המערער על נושאים מיניים עם שוטרים שהתחזו באינטרנט כקטינות. העבירה מושא האישום הראשון אף הובילה למפגש פנים אל פנים עם אחת הקטינות, במסגרתו ביצע המערער מעשים מיניים בגוף הקטינה. על המערער נגזרו 30 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וכן הוא חויב בתשלום פיצוי לשתיים מהמתלוננות. המערער השיג בערעורו על גזר-הדין. נפסק - דין הערעור להידחות. ככלל, אל לה לערכאת הערעור להתערב בעונש שהושת בערכאה הדיונית, אלא אם מדובר בסטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. במקרה דנן לא מדובר בטעות בתוצאה, אלא ביישום נכון של הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, כשהנסיבות הפרטניות של המערער ושל ביצוע העבירות שוקללו כראוי ומצאו ביטוי (ויתכן שאף מתון יחסית) בגזר-דינו של ביהמ"ש קמא. המערער הודה בביצוע מספר עבירות מין בקטינות (או במי שסבר שהן קטינות), כשהוא מנצל לרעה את היכולות שיוצרת רשת האינטרנט, בסוברו שניתן לעשות כן מבלי להיחשף ולהסתכן בלכידה על-ידי רשויות האכיפה. בגזירת הדין ביהמ"ש התחשב, כנדרש, לצד מדיניות הענישה הכללית, גם בנתוניו האישיים והיחודיים של המערער והקל עמו בשל כך. יש לדחות את טענת המערער שהיה על בימה"ש קמא לקבוע כי מתחם הענישה הראוי במקרה דנן הוא טווח הענישה עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. אין לבטל את טענתו החלופית של המערער כי ראוי היה שביהמ"ש קמא ידייק יותר בקביעת מתחם הענישה, בהתאמה מוקפדת יותר לנסיבות העבירה, אך אין צורך להתערב בעונשו של המערער.