ת"א 8182-03-09 Geo Vision Inc ואח' נ' מ.ה.ד.ר. אלקטרוניקה בע"מ ואח'

(פסק-דין, מחוזי חיפה, השופט ד"ר עדי זרנקין): פסק-דין בתביעה נגד הנתבעים 4-6. יתר הנתבעים הגיעו להסכמי פשרה עם התובעות במהלך ניהול ההליך. התובעת 1 היא חברה מטיוואן, המפתחת ומוכרת כרטיסי הקלטה דיגיטליים למחשב, לרבות כרטיסי DVR, המאפשרים הקלטה דיגיטלית של וידאו באמצעות המחשב. התובעת אף פיתחה תוכנות הפעלה למערכות ה-DVR, חיברה חוברות הדרכה ביחס למערכות והיא אף בעלת הזכויות בסימן המסחר GeoVision, הרשום בישראל. התובעת 2 היא יבואנית ומפיצה בלעדית של מוצרי התובעת 1 בישראל ובעלת רישיון ייחודי מטעם התובעת 1 בכלל הזכויות במוצריה. התובעת 2 פיתחה תוכנת הפעלה למערכת ה-DVR של התובעת 1 בשפה העברית. התובעות טענו כי הנתבעים, המנהלים חנויות למכירת מוצרי אלקטרוניקה ואבטחה, עסקו במכירת כרטיסים אלקטרוניים ותקליטורי הפעלה מזויפים, עליהם הוטבע סימן התובעת 1, תוך הצגתם כמוצרים מקוריים ותוך הפרת זכויות היוצרים וסימני המסחר של התובעת 1 ופגיעה בזכות הייחודית של התובעת 2. הנתבעים טענו כי המוצרים נשוא התביעה שנמכרו על-ידם הינם מוצרים שנרכשו בסין, אולם אינם מוצרים מזויפים אלא מוצרים מתוצרת התובעת המיוצרים בסין תחת רישיון מהתובעת, כמוצרי OEM. נפסק -

טענת הנתבעים לא הוכחה על-ידם. נציג התובעת העיד כי התובעת אינה מוכרת מוצרי OEM ועדותו מקובלת על ביהמ"ש. נראה כי הנתבעת רכשה את המוצרים מחברה סינית וטענה בתצהיריה כי חברה זו היא בעלת זכויות הקניין הרוחני בכרטיסי ה-DVR וכי אין בהם משום הפרת זכויות קניין רוחני של צד שלישי. לא ניתן לטעון בנשימה אחת כי המוצרים הנידונים הם מוצרים מקוריים של התובעת שנמכרו לאותה חברה סינית כמוצרי OEM ובה בעת לטעון כי מוצרים אלו הם מבית היוצר של חברה סינית שלה הזכויות בהם. אין מדובר בכרטיסי OEM בלתי ממותגים, אלא בכרטיסים שאינם מקוריים, המתיימרים להיות מבית היוצר של התובעת ועליהם אף מופיע סימן המסחר שלה (GeoVision). התובעת 1 הינה בעלת הזכויות בסימן המסחר הרשום והיא משווקת את מוצריה תחת סימן זה במשך תקופה ארוכה. הנתבעים עשו שימוש בסימן המסחר ללא שקיבלו היתר לעשות כן. כן הוכח כי התובעת הינה בעלת זכויות היוצרים בתוכנת ההפעלה לכרטיסי DVR והתובעת 2 היא בעלת הזכויות בתוכנת ההפעלה בשפה העברית וכן בחוברות ההדרכה בעברית. הנתבעת 2 היא בעלת רישיון ייחודי מהתובעת 1, המעניק לה זכות ייחודית לשימוש בזכויות היוצרים של התובעת 1. הוכח כי הנתבעים הפרה את זכויות היוצרים של התובעת 1 בתוכנת ההפעלה שנצרבה על תקליטור הנתבעים וכן בחוברות ההדרכה, ההפעלה וההתקנה. כן הוכח כי הופרו זכויות התובעת 2 בתוכנת ההפעלה בעברית.

הנתבעים טענו כי אף אם אין מדובר במוצרי OEM מקוריים, הרי שהם סברו בתום לב כי הם רוכשים את המוצרים ממשווק מורשה של מוצרי התובעת 1. אין טעם רב בטענה. המעט שיכלו הנתבעים לעשות הינו לברר באופן יסודי עם החברה הסינית אם היא ספקית מורשית של מוצרי התובעת 1, אך נמנעו מלעשות כן. השימוש שעשו הנתבעים בזכויות היוצרים של התובעים אינו חוסה תחת הגנת השימוש ההוגן ולא עומדת להם הגנת "מפר תמים". אין לראות בכל היצירות נשוא התביעה כיצירה אחת ואף כי מדובר בפרסום מפר אחד, הרי הוא טומן בחובו הפרת זכויות יוצרים ביצירות אחדות וכל הפרה כזו מזכה את בעל הזכות בפיצוי. באשר לאחריותם של הנתבעים 5-6, הרי שאף ששניהם היו נושאי משרה בנתבעת 4, יש לעשות אבחנה ביניהם. בעוד שהנתבע 5 היה המוציא והמביא בנתבעת ועסק בייבוא המוצרים המפרים, הרי שהנתבע 6 לא היה מעורב בניהולה ואין לגלגל לפתחו את תוצאות ההפרה. במקרה דנן, די בפיצוי בסך 30,000 ש"ח עבור כל הפרה. לתובעת 1 נפסק פיצוי בסך 90,000 ש"ח (60,000 ש"ח עבור הפרת סימן המסחר בשני כרטיסי DVR ו- 30,000 ש"ח עבור הפרת הזכויות בתוכנת ההפעלה שנצרבה על תקליטור). לתובעת 2 נפסק פיצוי בסך 120,000 ש"ח, עבור 4 הפרות (תוכנת ההפעלה בעברית ושלושת החוברות). בנוסף, נפסקו הוצאות בסך 25,000 ש"ח.