(הכרעת-דין, שלום י-ם, השופטת שולמית דותן): כתב האישום ייחס לנאשם עבירה של החזקת חומר תועבה ובו דמותם של קטינים, לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין. הנאשם הוריד למחשבו האישי, באמצעות תוכנת שיתוף קבצים, 3 סרטים פדופיליים ואף החזיק בביתו 2 תקליטורים הכוללים 3 סרטים כאמור. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון ועתר להימנע מהרשעתו. נפסק - מאופן ניסוחו של כתב האישום, שבעובדותיו הודה הנאשם בבירור, עולה כי הנאשם החזיק בביתו וברשותו סרטים המכילים חומר תועבה ובהם דמותם של קטינים. על-כן, טענות הסנגור ביחס לפרשנות הראויה למונח "החזקה" אינן רלבנטיות לעניין. הנאשם הודה בכל עובדות כתב האישום, לרבות רכיב ה"החזקה". אין צורך להכביר במילים על חומרת העבירה, התורמת ומעודדת ייצור והפצה של תכנים פדופיליים, המופקים תוך ניצול מיני של קטינים, בהם ילדים רכים בשנים, לשם סיפוק צרכים אפלים של אותם צרכנים. ההגנה על קטינים מפני ניצולם לצרכים פורנוגרפיים היא אינטרס כלל עולמי שישראל שותפה לו במסגרת האמנה בדבר זכויות הילד. סוג העבירה שביצע הנאשם, טיבה וחומרתה, אי נטילת אחריות מלאה מצדו לעבירה והיעדר המלצה מצד שירות המבחן להימנע מהרשעתו, בצירוף היעדרן של נסיבות אישיות יוצאות דופן - כל אלה, מחייבים הרשעתו של הנאשם בדין.

ביהמ"ש גזר את עונשו של הנאשם וקבע כי יבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 150 שעות. כן הוטלו עליו 6 חודשי מאסר על תנאי. העונש תואם את מתחם הענישה ההולם את סוג העבירה ובהתחשב בנסיבות ביצועה (החזקה לצורך עצמי ושלא למטרות רווח; החזקת מספר מועט יחסית של סרטי תועבה ואי הפצת החומר לאחרים) ובנסיבותיו האישיות של הנאשם (רווק, ללא עבר פלילי).