(פסק-דין, שלום ב"ש, השופט איתי ברסלר-גונן): הצדדים התקשרו בהסכם לפיו הנתבע 1 ישווק ויפיץ מכשירי שמיעה המיובאים על-ידי התובעת. ההתקשרות הסתיימה בטונים צורמים בשנת 2010. התביעה העיקרית הוגשה בעילות של הפרת חוזה שיווק ופגיעה במוניטין. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בטענה להפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים ובין היתר טענו כי הם זכאים לפיצוי שמקורו בחדירה לא חוקית למחשב. ביום 4.2.2010, עת זומן הנתבע 1 לפגישה במשרדי התובעת, נערכה התובעת ושלחה נציגים למשרדי הנתבעת 2, ממש באותו המועד. הנתבע 1 אף נתבקש לנתק את המכשיר הנייד, כך לא היה זמין להשיב למזכירתו, עת הגיעו נציגי התובעת למשרדי הנתבעת 2. הנתבעים טענו כי נציגי התובעת חדרו למחשבי הנתבעת 2 בתואנות שווא והביעו חשש כי התובעת העתיקה קבצים שונים ורשימת לקוחות. התובעת הכחישה את המיוחס לה. נפסק - גרסת הנתבעים מהימנה על ביהמ"ש. כאשר הגיעו נציגי התובעת למשרדי הנתבעת 2 הם ידעו על הפגישה המקבילה במשרדי התובעת. לא במקרה הגיעו בתזמון זה. הפעולה שביצעו נציגי התובעת היתה פעולת חדירה למחשב. מכאן עובר הנטל אל התובעת להראות מה בדיוק ביצע נציגה והאם ברשות ביצע זאת. אלא שהתובעת לא הביאה את נציגה להעיד מטעמה. מדובר בעד שהיה ברשות התובעת ואי הבאתו פועלת לחובתה. התובעת לא הצליחה לסתור את החזקה שפעולתו של נציגה בחדירה למחשבי הנתבעת 2 לא היתה פעולה ברשות. לא הוכח מה הועתק ממחשבי הנתבעת 2, אם בכלל, אולם ידיעה זו מצויה בחזקתה של התובעת והיא לא הצליחה לסתור את ההנחה כי פעולה זו, שנעשתה בסתר וללא תיאום מראש, כוונה למטרה שאינה ברשות הנתבעת 2. סעיף 4 לחוק המחשבים קובע את האיסור בחדירה שלא כדין למחשב, אולם החוק כשלעצמו לא קובע את קיומה של עוולה אזרחית עצמאית. מנגד, סעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית וסעיף 29א(ב) מסמיך את ביהמ"ש לפסוק פיצוי למי שהופרה פרטיותו, ללא הוכחת נזק. הגם שחוק המחשבים אינו מגדיר את החדירה למחשב כעוולה אזרחית עצמאית, עדיין עצם זכותו של אדם לסודיות הנוגעת למידע במחשביו יש בה כדי להגדיר מניה וביה את מעשה החדירה למחשב כפגיעה בפרטיותו של אדם. לפי ס' 3 לחוק הגנת הפרטיות, אין ההגנה חלה על תאגיד. אולם, במקרה דנן, נוכח הזיהוי החד ערכי של הנתבע 1 עם הנתבעת 2, יש לראות את המחשב אליו חדר נציג התובעת כמחשבו של הנתבע 1. כאמור, סביר כי החדירה למחשב לא היתה תמימה ונעשתה כשהיה ברור לתובעת שההתקשרות מגיעה לקיצה. בנסיבות אלה, לא רק שהפגיעה בפרטיות הנתבע נעשתה שלא כדין, אלא שהיא נעשתה בערמה. התובעת תפצה את הנתבע 1 בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך 20,000 ש"ח. ביחס ליתר רכיבי התובענה, נקבע כי הנתבעים יפצו את התובעת בסך של 137,222 ש"ח.