(החלטה, שלום חיפה, השופטת מעין צור): המשיב הועסק על-ידי חברה והוצב על-ידה לתקופה מסוימת במבקשת, לצורך פרויקט שפיתחה. לאחר שהמשיב התפטר מעבודתו, טענה המבקשת כי קיים חשש כי גזל סוד מסחרי שלה, לאחר שמחק את כל ההודעות מתיבת ה- Outlook וכן פרמט את המחשב הנייד ששימש אותו. לבקשת המבקשת, ניתן צו במעמד צד אחד, בו הוסמכה ב"כ המבקשת להיכנס ולערוך חיפוש בחצרי המשיב, לתפוס מחשבים, חומר מחשב או פלט ולאחסנם במשרדה כשהם חתומים וסגורים. לאחר שבוצע החיפוש, עתרה המבקשת לאפשר לה לבצע חיפוש בחומר שנתפס ואילו המשיב עתר לביטול הצו. נפסק - יש להורות על ביטול הצו והשבת החומר שנתפס לידי המשיב, מבלי שייערך בו חיפוש. לצורך ביצוע חיפוש לפי ס' 16 לחוק עוולות מסחריות, על המבקשת להראות כי "קיים חשש של ממש לביצועה של עוולה". המונח "עוולה" מוגדר בסעיפים 11 ו-12 לחוק עוולות מסחריות, כהפרת הוראות פרקים א' ו-ב' לאותו חוק. אין די בהבאת ראיות מהן עולה, לכאורה, כי בוצעה עוולה לפי חוק המחשבים (מחיקת חומר מחשב). יש לבחון אם מהראיות עולה קיומו של חשש לביצועה של עוולה לפי חוק עוולות מסחריות. במקרה זה, העוולה הנטענת על-ידי המבקשת היא עוולה של גזל סוד מסחרי. לצורך מתן סעד לפי ס' 16 לחוק עוולות מסחריות, יש לפרוש בפני ביהמ"ש תשתית ראייתית המצביעה על קיומו של סוד מסחרי, על זכויותיו של מבקש הסעד באותו סוד ועל חשש לגזילת הסוד על-ידי המשיב.

המבקשת הוכיחה כי היא הבעלים של סוד מסחרי, אולם לא הביאה ראיות המצביעות על קיומו של חשש של ממש לגזילת אותו סוד על-ידי המשיב. מנהלת כוח האדם במבקשת, שנתנה תצהיר בתמיכה לבקשה, לא ידעה מידיעה אישית אף אחד מן הפרטים המהותיים והמשמעותיים: היא לא בדקה את המחשב הנייד, היא אינה יודעת איזה מידע היה בו לפני הפרמוט הנטען ועוד. מעבר לכך, אין הראיות שהביאה המבקשת מקימות חשש של ממש לגזילת סודה המסחרי על-ידי המשיב. הראיות שהובאו מעידות על מחיקה של חומר מחשב, אך לא על נטילת סוד מסחרי. העובדה כי המשיב ביקש מגורמים שונים במבקשת מדיה לצורך צריבה של מידע ממוחשב, אינה מצביעה על אפשרות שהמשיב העתיק מידע. המשיב הסביר כי רצה להעתיק קבצים אישיים שהיו שמורים על מחשבו הנייד. מדובר בהסבר מניח את הדעת, שכן אין זה סביר כי אדם המתכוון לגזול סוד מסחרי שלא כדין יפנה לעובדי החברה בבקשה לקבל אמצעי העתקה לצורך כך. אין לזקוף לחובתו של המשיב את סירובו להתיר למבקשת לחפש בחומר שנתפס. במחשבו הפרטי של אדם מוחזק באופן שגרתי מידע רב הנוגע לענייניו הפרטיים. אך טבעי והגיוני שאדם יסרב לחלוק מידע פרטי זה עם אחרים. חומר הראיות מצביע, לכל היותר, על כך שהמשיב מחק חומר מחשב, דבר המהווה עוולה לפי חוק המחשבים, אך אין בו הוכחה לקיומו של חשש של ממש לביצוע עוולה של גזל סוד מסחרי.