ת"א 22999-02-11 אוריה גנור נ' וואלה! תקשורת בע"מ

(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופט גדעון גינת): עניין התביעה בטענה להפרת זכות יוצרים וזכות המוסרית ב-2 תמונות שפורסמו באתר וואלה. הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק פיצוי בין 0-15,000 ש"ח. התובע הוא צלם. הנתבעת היא מפעילת האתר walla.co.il. צד ג', שון בלאיש, הוא דוגמן המיוצג על-ידי הסוכנות "עלית מודלס". התובע צילם מספר צילומים של צד ג', לאחר שפנה אליו מיוזמתו בהצעה לצלמו, ללא כל תמורה. לאחר מספר פניות של צד ג' לאתר וואלה, פורסמו מספר תמונות שלו באתר (ובפרט 2 הצילומים נשוא התביעה), ללא שצוין שם התובע כבעל הזכויות בצילומים. נפסק -
  • צילום הוא "יצירה אמנותית", לפי ס' 1 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (החוק). במקרה דנן, התובע הזמין את צד ג', מיוזמתו שלו, בשל אינטרס משותף של הצדדים, ולא ניתנה כל תמורה בעד הצילומים. לפיכך, לפי לשון ס' 33 לחוק והפסיקה הרווחת, זכות היוצרים בתמונות שייכות לתובע - היוצר הראשון.
  • צד ג' טען כי זכות היוצרים שייכת לו מכוח ס' 5 לחוק. לדבריו, הוא הביא את הבגדים ואף את האיפור וכי בזכות נסיונו בעמידה מול מצלמה, לא נזקק התובע לביימו. לפיכך, טען התובע כי חלקו בתמונות הוא הביטוי האישי והחזותי וחלקו של התובע הוא רק בתהליך ושיטת הביצוע (שאינה מוגנת לפי החוק). הטענה נדחתה. טענת צד ג' אינה רלבנטית למקרה בו אופן האיפור וצורת סידור הבגדים אינם נושא הדיון. השאלה הנדונה מתייחסת לצילום עצמו ולשימוש בו. מדובר בצילום שדרש תרומה והשקעה מכישרונו וניסיונו של התובע.
  • התובע טען כי סיכם עם צד ג' כי אינו רשאי לעשות שימוש בתמונות, אלא כחלק מתיק הצילומים שלו בסוכנות הדוגמנות ובאתר האינטרנט של סוכנות זו. הנתבעת טענה כי העברת העותקים הדיגיטליים של התמונות לצד ג', ללא חתימה, מהווה ראיה כי התובע העביר אל צד ג' את זכות השימוש בתמונות. צד ג' טען כי לא הגיע לכל הסכם עם התובע ביחס לשימוש בצילומים ולפיכך ויתר התובע על זכויות היוצרים שלו. סעיף 37 לחוק הוא הקובע כיצד להעביר זכות יוצרים.
  • דין טענת הנתבעת להידחות. העברת יצירה בדמות תמונה, לתקופה מוגבלת ואף לצמיתות, אין בה העברת זכות היוצרים ביצירה ומקבל הנכס אינו בעל הזכויות הבלעדיות בה, אלא אם כן נאמר כך במפורש ובכתב. דרישת הכתב היא ראיה כבדת משקל. העברת התמונות מהתובע לצד ג', מבלי שהתובע דאג לסימון שיצביע כי הוא הבעלים של זכות היוצרים בתמונות, אין בה, כשלעצמה, העברת זכות היוצרים בתמונות או ויתור על הזכויות. על הנתבעת להציג הסכם המורה בכתב על העברה כאמור. לפיכך גם טענת צד ג' להידחות, שכן הוא טוען כי לא נערך כל הסכם בינו לבין התובע. הזכויות בתמונות שייכות לתובע ולא נעשתה העברת הזכויות בהן לצד ג'.
  • האם הייתה הפרה של זכות היוצרים? לתובע הזכות הבלעדית לפרסם את הצילומים (ס' 11 לחוק). ס' 47 לחוק מציין כי עשיית הפעולות המנויות בסעיף 11, ללא רשות הבעלים, מהווה הפרה של זכות היוצרים. עצם פרסומן של התמונות ללא הרשאת התובע מהווה פגיעה בזכות היוצרים שלו. ס' 47 מגדיר כמפר גם אדם המרשה לאחר לעשות פעולה מהמנויות בסעיף 11. צד ג' מסר את התמונות לנתבעת והרשה לה לפרסמן באתר, ללא שביקש את רשות התובע לכך. לפיכך, הפר גם צד ג' את זכות היוצרים של התובע.
  • האם הנתבעת היא מפרה תמימה (ס' 58 לחוק)? הגנת המפר התמים עומדת למי שלא ידע על ההפרה ולא היה עליו לדעת כי מתבצעת הפרה. רק הנחה מוטעית שיש לה יסוד נאמן על אי-קיום זכות יוצרים תקים למפר הגנה. הנחה סתמית על קיומה של הרשאה אינה מקימה את ההגנה. אין לקבל את טענת הנתבעת כי לא היה עליה לדעת שקיימת זכות יוצרים בתמונה שפרסמה. הנתבעת טענה כי היא מפרסמת אלפי עמודי אינטרנט מדי יום. סביר להניח, כי כאשר הנתבעת מפרסמת יצירות שונות באתר, על מדוריו השונים, תברר את הזכויות החלות על היצירות המתפרסמות. פרסום התמונות על-ידי הנתבעת מבלי לנסות ולברר של מי הזכויות לגביהן, אינה טעות סבירה והנתבעת אינה בגדר מפרה תמימה.
  • האם הופרה הזכות המוסרית? הנתבעת טענה כי התובע ויתר על זכות זו עת מסר התמונות לצד ג' ללא ככל חתימה.  טענת התובע כי מעולם לא ויתר על זכותו המוסרית יש בה מן ההיגיון. מטרת התובע בהזמנת צד ג' לצילומים הייתה לבסס את מעמדו כצלם אמנות עת יתפרסמו התמונות. עם זאת, לא ברור מדוע לא ביצע התובע פעולות מינימאליות על-מנת לאזכר את שמו כיוצר. לתובע אשם תורם לגבי התוצאה הסופית עליה הוא קובל, מבלי להוריד מאחריות הנתבעת לבירור יוצר הצילומים והבעלות בזכות היוצרים. הנתבעת הפרה את זכותו המוסרית של התובע כאשר פרסמה הצילומים ללא אזכור שמו כיוצר.
  • נפסק לתובע פיצוי של 5,000 ש"ח, כאשר הנתבעת תשלם 3,000 ש"ח וצד ג' 2,000 ש"ח. בנוסף, נפסקו לתובע הוצאות בסך 3,000 ש"ח.