(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת דליה אבי-גיא): עניין התביעה בתוכנת מחשב שרכשה התובעת מהנתבעת 1. התובעת טענה כי הנתבעת 1 לא סיפקה לה את התוכנה ומנגד סירבה להשיב את התמורה ששולמה בעדה. הנתבעים 2-3 הם בעלי המניות ומנהליה של הנתבעת 1, ולגביהם טענה התובעת כי יש לחייבם באופן אישי בסכום התביעה. הנתבעת 4 היא חברה בבעלות הנתבע 3 ולפי הנטען באמצעותה רוקן הנתבע 3 את הנתבעת 1 מנכסיה. נפסק - אין חולק שלא סופקה כלל תוכנה וכן מודה הנתבע 3 שעל הנתבעת 1 להחזיר לתובעת את מלוא עלות רכישת התוכנה, אך טוען כי הנתבעת 1 היא אישיות משפטית נפרדת וכי אין לחייב את הנתבעים 2-3 לשאת באופן אישי בחובות הנתבעת 1. יש לדחות את טענת התובעת לפיצוי עבור רכישת מחשב. אמנם הוכח כי נדרש לתובעת מחשב במיוחד עבור התוכנה שהוזמנה, אך בפועל שימש מחשב זה את התובעת גם לצורך התוכנה החלופית שרכשה. טענת התובעת כי הוציאה כספים לצורך היערכות לקליטת התוכנה שהוזמנה, לא הוכחה כדבעי. מטרת התוכנה שהוזמנה היא לייעל ולחסוך בעלויות. על סמך הנתונים שהוצגו, לפיה התוכנה החלופית שהותקנה גורמת לחסכון בעלויות בסך של כ-12,000 ש"ח בחודש ולאור מחדלי הנתבעת 1 בהספקת התוכנה במועד, על הנתבעת 1 לפצות את התובעת בגין הנזק שנגרם לה מדי חודש, בגין אי אספקת התוכנה (עבור 14 חודשים, אך לא יותר מסכום התביעה). הנתבע 2 יצר בפני התובעת מצג שווא רשלני, הן בקשר ליכולות הנתבעת 1 לפתח את התוכנה המוזמנת והן ביחס לזמן הדרוש לה לעמוד במשימה זו. התובעת הסתמכה על מצגים אלו. הנתבע 3, שהיה אמור להיות האחראי על פיתוח התוכנה, התנהל באופן רשלני וגרם נזק לתובעת. הנתבע 3 נושא באחריות אישית בשל רשלנותו. הנתבעים 2-3 אף רוקנו את קופת הנתבעת 1 לכיסם ולכן עליהם גם לשאת בחובותיה. התביעה נגד הנתבעת 4 נדחית. הנתבעים 1-3 ישאו ביחד ולחוד בתשלום נזקה המוכח של התובעת, בסך כולל של 129,036 ש"ח.