בש"פ 3607/13 משה הלוי נ' משטרת ישראל מפלג הונאה ת"א

(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט אליקים רובינשטיין): בקשת רשות ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א [ע"ח 32660-01-13], בגדרה נדחה עררו של המבקש על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א [ה"ת 35320-09-12]. עניין הבקשה באופן העתקת חומרי מחשב של המבקש, שנתפסו על-ידי המשטרה, מכוח צו חיפוש, בגין חשד כי המבקש חדר באופן לא חוקי למערכת "נט המשפט". נפסק - אין להיעתר לבקשה. ביחס למתן רשות ערר בגלגול שלישי, המבקש טען כי קיימת פסיקה סותרת בבתי המשפט לעניין זכות החשוד לקבל העתק של חומר המחשב שלו שנתפס בידי המשטרה, אולם שאלה זו אינה מתעוררת בנדון, שכן אין המשיבה חולקת על קיומה של זכות זו. המשיבה נכונה כי המבקש יהא נוכח בעת יצירתו של העתק כאמור ולמסור בידיו רשימה של כלל הקבצים שיימחקו מן ההעתק. המחלוקת מצומצמת ביותר. אשר לנוכחות המבקש שעה שמאתרת המשיבה את הקבצים החשודים על גבי ההעתק ומוחקת אותם, אין בנמצא כלל גורף המחייב נוכחותו של חשוד בנסיבות אלו. יש לכאורה טעם בטענה כי יעילות פעולת המשטרה עלולה להיפגע, אם ייחשפו שיטות איתור הקבצים בהן היא עושה שימוש. ככל רשות מנהלית נהנית המשיבה מן החזקה כי הפעילה את סמכותה ככל משפטה וחוקתה, היא חזקת התקינות המינהלית הנודעת ועל כתפיו של הטוען אחרת הנטל להפריכה. האיזון בין זכותו של החשוד להליך הוגן לבין האינטרס הציבורי שביעילות פעולת המשטרה, צריך שיבוא לידי ביטוי בנוכחותו של גורם בכיר במהלך העתקת הקבצים ומחיקתם, כך שתהא כתובת של אחריות לתקינות ההליך, כדי למנוע חשד וספק ספיקא פן ייעשו מעשים לא תקינים אל מול הדיסקים הקשיחים או בהקשר לרשימת הקבצים שנמחקו. אין להיעתר לבקשה.