(פסק-דין, משפחה ירושלים, השופטת נילי מימון): עניין התיק באימוץ ילדים. במשך מספר שנים ניסו בני משפחתו הביולוגית של מאומץ למצאו, עד שהצליחו להתחקות אחר עקבותיו. עם הגיע המאומץ לגיל בגרות, יצרו בני המשפחה הביולוגית קשר עמו ועם משפחתו המאמצת, חרף רצונו של המאומץ, שלא חפץ לברר פרטים אודות משפחתו הביולוגית. תוך כדי יצירת הקשר בין המשפחות נחשפה עובדת האימוץ בפני צדדים שלישיים: תחילה בפני המעגל החברתי הקרוב למאומץ ובהמשך נחשף דבר האימוץ בפומבי באתרי אינטרנט הפתוחים לכולי עלמא. עניין התביעה בטענת המאומץ והוריו המאמצים, כנגד הוריו וכמה מאחיו הביולוגיים של המאומץ, בגין הנזקים שנגרמו להם בעקבות יצירת הקשר. כן הוגשה התביעה נגד עמותה המעורבת בחשיפת האימוץ וזהות המאומץ. נפסק - בתגובה לרצונו של התובע 1 והוריו המאמצים בניתוק ממשפחתו הביולוגית, פנתה הנתבעת 3 למנכ"ל העמותה (נתבעת 7) ושטחה בפניו את הסיפור ואף העבירה לידיו צילומים וסרטון וידאו של המפגש בין התובע 1 לאחיו הביולוגיים. בהמשך, התפרסמה באתר האינטרנט של העמותה כתבה העוסקת בעניין, הכוללת פרטים רבים, לרבות את שמו המלא של התובע 1 וצילום. בהמשך התפרסמו מכתבים נוספים, לרבון סרטון הוידאו הנ"ל (שהתפרסם גם ב- YouTube). העמותה לא הגישה כתב הגנה או התייצבה להליך.

ביהמ"ש קבע כי יש במעשי חלק מהנתבעים משום גילוי ופרסום בניגוד לאיסור הקבוע בסעיף 34 לחוק האימוץ (המטיל על כל אדם וגוף חובת סודיות ביחס לזהות המעורבים במשולש האימוץ). ביחס ל"פרסום" קבע ביהמ"ש כי בעוד שבאתר העמותה נלוו לסרטון הוידאו הסברים בכתב, המבארים במי ובמה מדובר, הרי שפרסום ב- YouTube לא נלווה כל הסבר לסרטון ולא ברור מה טיבו. פרט לכך, לא הוכח מי טען את הסרטון ליו-טיוב, אף שהדעת נותנת כי מדובר באחד מבני המשפחה הביולוגית. אין מקום לקבוע כי ביו-טיוב נעשה פרסום על-ידי מי מהנתבעים בניגוד לחוק האימוץ. ביחס לפרסומים באתר העמותה, קבע ביהמ"ש כי אין ספק כי חשיפת פרטי האימוץ, שמו של המאומץ וזהות הוריו המאמצים באתר אינטרנט נגיש ופתוח לכל דורש, מהווה מעשה פרסום אסור, בניגוד לחוק האימוץ. ברי כי העמותה, אשר זהו אתר האינטרנט שלה ואשר חזקה כי היא השולטת על התכנים המתפרסמים בו, נטלה חלק עיקרי במעשה הפרסום וכך גם הנתבעת 3, שמסרה את המידע והחומר המצולם לעמותה. הפרסום כאמור מהווה עוולה של הפרת חובה חקוקה בניגוד לסעיף 34 לחוק האימוץ וכן עוולת הרשלנות. יש במעשה זה אף פגיעה בפרטיות התובע 1 והוריו המאמצים. על העמותה לפצות את התובע 1 ב- 100,000 ש"ח ואת התובעים 2-3 בסכום נוסף של 50,000 ש"ח. סכומי פיצוי דומים הוטלו על נתבעים נוספים, בני משפחתו הביולוגית של התובע 1.