(פסק-דין, שלום ת"א, השופט יעקב שקד): הצדדים התקשרו בהסכם לפיו התחייבה הנתבעת לשלוח קורות חיים לתובעת. התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את ההסכם וכן כי שלחה אליה "דבר פרסומת" בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי קיבלה את הסכמת התובעת למשלוח הודעות הדוא"ל. נפסק - ביהמ"ש דחה את הטענה להפרת ההסכם על-ידי הנתבעת. אמנם, התובעת נתנה את הסכמתה המפורשת בהסכם לקבלת דברי פרסומת, אך הסכמה זו מתה מיתת נשיקה מרגע שההסכם הובא לידי סיום. ההסכמה לקבל פרסומות לא המשיכה לחול גם לאחר תקופת ההסכם. הודעות המייל שצורפו לתביעה נשלחו כולן לאחר תום תקופת ההסכם. ההודעות מהוות כולן דבר פרסומת. בקביעת גובה הפיצוי יש לקחת בחשבון את הודעותיה החוזרות ונשנות של התובעת לנתבעת, בבקשה כי תחדל ממשלוח קורות החיים. אמנם לא דובר בהודעות אלו על דברי פרסומת, אך משתמעת דרישה ברורה מהנתבעת לחדול לשלוח לה חומר כלשהו, דרישה שלא נענתה תקופה ארוכה. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,000 ש"ח בגין משלוח דברי הפרסומת (בקיזוז סך של 657 בו חויבה התובעת כלפי הנתבעת).