ע"ח 32660-01-13 משה הלוי נ' משטרת ישראל הונאה תל אביב

(החלטה, מחוזי ת"א, השופט ציון קאפח): ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א [ה"ת 35320-09-12], במסגרתה ניתנו הוראות למשיבה ביחס להעברת חומרי מחשב לעורר. מחשבי העורר נתפסו מכוח צו חיפוש, בעקבות חשד כי ביצע חדירה לא חוקית למערכת "נט המשפט". המשיבה מחזיקה שני דיסקים קשיחים הכוללים עשרות אלפי קבצים, שחלקם הניכר טרם נבדק. המשיבה הגישה עתירה להארכת תוקף החזקת הדיסקים ובמקביל הגיש העורר בקשה להשבת התפוסים וכן לקבלת העתק מחומר המחשב שנתפס. ביהמ"ש קמא החליט שלא להידרש לדרך התפיסה, אך קבע כי יש להפריד בין המסמכים החשודים לבין אלו שניתן להשיבם לידי העורר (וקבע לו"ז לכך). העורר שב והעלה טענות באשר לדרך התפיסה וההעתקה וכן טען כי המשטרה טרם החזירה לו את החומר הגולמי או העתקו. מנגד, המשטרה הלינה על התנהלות העורר. נפסק - בדין קבע ביהמ"ש קמא שאין זה ההליך הראוי לליבון חוקיות העתקת החומר, הואיל ולשם כך יש לשמוע ראיות (אם וכאשר יוגש כתב אישום). חיפוש במחשב, לרבות בדבר המגלם חומר מחשב ותפיסתו, מוסדר בהליך מיוחד בסעיף 23א' לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט-1969. הוראות החוק מקנות למשיבה את הסמכות לחדור את 'חומר המחשב' ולהפיק ממנו פלט בלבד. ההוראות אינן מקנות למשיבה סמכות ליצור העתק מחומר המחשב עצמו. סעיף 28 לפקודה קובע כי בעל הבית בו נערך החיפוש רשאי להיות נוכח בעת החיפוש. ביהמ"ש אינו יכול להושיע את הנאשם בכל הקשור לחלק הטכני של טענותיו. הואיל וחלפו מספר חודשים מהחלטת ביהמ"ש קמא, יש להניח כי הליך ההעתקה הסתיים או שעומד בפני סיום. אין בכוונת ביהמ"ש ליתן סעד אופרטיבי שיהיה בו כדי להכשיל את החקירה או העמדת היחידה החוקרת בפני משימה שאינה ברת ביצוע. הערר נדחה.