תא"מ 20073-05-09 אילן חזני נ' שמעון הנגבי ואח'

(פסק-דין, שלום הרצליה, השופטת חנה קלוגמן): תביעה לפיצוי בשל משלוח דוא"ל פרסומי, לפי הוראות ס' 30א' לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע, עו"ד במקצועו, מחזיק במספר כתובות אינטרנט ותיבות דוא"ל. הנתבע הוא בעל בית ספר למצנחי רחיפה, בשם "סיתוונית". התובע טען כי הנתבעים שלחו אליו 27 הודעות "דואר זבל", דומות בתוכנן, המהוות "דבר פרסומת", למרות שלא מסר אילו מכתובותיו לנתבעים ולא נתן את הסכמתו למשלוח. הנתבעים טענו כי שכרו את שירותי חברת "אי-מייליון" לצורך הדיוור וכי מדובר בדיוור חד פעמי, לכתובות שונות, העומד בתנאי החוק. עוד טענו מדובר בתובע סדרתי, העושה שימוש לרעה בחוק הספאם. נפסק - יש לקבל את התביעה בחלקה. תופעת ההפצה של הודעות פרסומת בלתי רצויות, באמצעות רשתות תקשורת שונות, הפכה למטרד של ממש בקרב הציבור. התובע מחזיק 13 כתובות מייל שונות. דברי הפרסומת ששלחו הנתבעים הגיעו לכתובות שבחזקת התובע. מדובר ב-27 הודעות, שנשלחו במהלך חודש אחד לכתובות השונות (לכל כתובת נשלחו 2 פרסומות ולכתובת אחת 3 פרסומות). עופר האפרתי, שביצע את המשלוח עבור הנתבעים, טען כי ההודעה שנשלחה מקיימת את ההיתר שקבע המחוקק לשליחת מייל חד פעמי למאגר כתובות עסקי. בנוסף, טען האפרתי כי התובע השתמש בתוכנת Mail Enable, באמצעותה שלח התובע לעצמו את ההודעות.

בהתאם למומחה שמינה ביהמ"ש, דברי הפרסומת שנשלחו התקבלו באמצעות התוכנה ולא נשלחו ממנה, לפיכך הטענה כי התובע שלח לעצמו את ההודעות באמצעות התוכנה, איננה נכונה. הנתבעים לא הוכיחו כי מדובר בפנייה חד-פעמית העונה לתנאי החריג בחוק. לא הוכח כי מאחורי כל כתובת מייל עומד בית עסק וכן אין מדובר בפנייה חד פעמית, אלא במספר פניות. הנתבע החליט לתת למר האפרתי, כמומחה בתחום, לשלוח את הודעות הפרסומת ולא לעשות זאת בעצמו. מנגד, מצוי התובע, שהודעת הפרסומת נשלחה מספר פעמים לכתובותיו השונות. מבחינת היקף ההפרה, דין 27 מיילים לכתובת מייל בודדת אינו כדין 27 מיילים שנתקבלו ב-13 כתובות שונות. ככל שלאדם יהיו יותר כתובות אלקטרוניות, כך הוא יגדיל את סיכוייו לקבל יותר ספאם. לכך יש להוסיף כי התובע הודה כי אין זו תביעת הספאם הראשונה שהגיש. חוק הספאם בא להגן על כל אזרח כאזרח, אף אם מדובר במשתמש הבקיא ברזי הפלטפורמה התקשורתית שנקראת אינטרנט ואף אם הינו עו"ד וכלכלן. דווקא נוכח העובדה כי התובע בקיא בתחום זה, הוא היה צריך להקליק על קישור ההסרה, אולם בחר שלא לעשות כן והמשיך לקבל את הודעות הפרסומת לכתובותיו השונות. סכום הפיצוי יעמוד על 1,000 ש"ח.

עדכון: ביום 23.1.2014, דחה ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת רות לבהר שרון) ערעור שהגיש התובע על-פסק הדין לעיל [ע"א 30225-04-13]; ביום 4.8.2014, קיבל בית המשפט העליון (השופטים רובינשטיין, פוגלמן ועמית) בקשת רשות ערעור שהגיש התובע על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי והורה על ביטול פסק-דין זה וקבלת התביעה. בית המשפט העליון הורה לנתבע לשלם לתובע סך של 10,000 ש"ח וכן לשאת בהוצאות בסך 15,000 ש"ח [רע"א 1954/14].