(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט יהודה גרניט): הנתבעת שלחה לתובע 24 מסרונים פרסומיים. התובע שלח לנתבעת מסרון תגובה, בה ביקש ממנה לחדול ממשלוח המסרונים. הנתבעת לא קיבלה תגובה זו עקב תקלה במערכותיה ושלחה לתובע 12 מסרונים נוספים. הנתבעת טענה כי לא ידעה כי מכשיר הטלפון המסוים מצוי בידי התובע וכי בעבר מכשיר זה היה בידי צד שלישי, שהצטרף למועדון הלקוחות שלה. נפסק - הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, מאפשרות ליתן הודעת סירוב בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען. הנתבעת הוכיחה ששלחה את המסרונים לתובע עקב טעות, כיוון שלא הובא לידיעתה שהבעלות במכשיר הטלפון עברה מהצד השלישי לתובע (כשהצד השלישי הסכים לקבל דברי פרסומת מהנתבעת). הנתבעת פעלה בתום-לב ולא שיגרה את המסרונים לתובע ביודעין. לנתבעת לא היה אינטרס לשלוח לתובע דברי פרסומת המתייחסים לעסקים מחוץ לאזור מגוריו של התובע. הואיל ומדובר בטעות, אין צורך בהרתעת הנתבעת מפני הפרת החוק. גם אין צורך לעודד את התובע לממש את זכויותיו, הואיל והוא עו"ד וחזקה כי הוא מממש את זכויותיו. גם היקף ההפרה אינו מחייב לקבוע פיצויים לדוגמה בסכום המקסימלי. הנתבעת תשלם לתובע 100 ש"ח בגין כל אחד מ-12 המסרונים ששלחה ממועד משלוח הודעת הסירוב ובסה"כ 1,200 ש"ח (והוצאות משפט של 1,200 ש"ח).