(פסק-דין, שלום בית שמש, השופטת חגית מאק-קלמנוביץ): תביעת לשון הרע. התובע, עו"ד במקצועו, מופיע בתוכניות רדיו וטלויזיה, בעיקר בערוצים דוברי רוסית, לצורך ייעוץ בענייני משפט. הנתבע נוהג לעקוב אחר פרסומים בפורומים בנושאי משפט וכן מפעיל בלוג. לאחר שהתובע הופיע בתוכנית בערוץ 9, פרסם הנתבע בבלוג ובקהילת ישראל פלוס, פוסט המתייחס לכך. התובע סבר כי פרסום זה מהווה לשון הרע כלפיו. בעקבות תגובות שפרסמו גולשים אחרים, הסיר הנתבע את הפוסט מקהילת ישראל פלוס ו"ריכך" את נוסח הפרסום בבלוג, שגם הוא הוסר לבסוף. נפסק - בפוסט שפרסם הנתבע הוצג התובע כמי שאינו מסוגל להבין היטב את שאלות המנחה, להשיב להן ולתת מידע שימושי לצופים. התובע תואר, בין היתר, כאדם בור וחסר ידע. דברים אלו משפילים את התובע, שמים אותו לבוז וללעג ועלולים לפגוע במקצועו ובמשלח ידו. אין ספק בהיותם של הדברים לשון הרע, גם בגרסתם המרוככת.

העובדה שמדובר בפרסום אינטרנטי משפיעה על הדיון בשני אופנים: ראשית, דיני לשון הרע חלים על האינטרנט "בשינויים המתחייבים", לרבות הנמכה של הסטנדרטים לפיהם יש לבחון את הפרסומים, בשל אופייה הדמוקרטי והעממי של זירה זו. קיומם של פורומים אינטרנטיים בהם מתקיימים דיונים תוססים הוא חלק מזכות היסוד של חופש הביטוי. אמנם, גם בדיון כזה יש לשמור על הזכות לשם טוב ועל זכויות אחרות. אולם דיון חופשי, דינאמי ורב משתתפים, גורם מעצם טיבו להנמכת רף הדיון, הן מבחינת התכנים והן מבחינת ההקפדה על לשון נקייה ומניעת פגיעה בזולת. אין לצפות מאדם מן היישוב המגיב לידיעה, לערוך בירור עובדתי באותה רמה הנדרשת מעיתונאי או אמצעי תקשורת מקצועי. השפעה נוספת מכך שהפרסום נעשה באינטרנט נוגעת לגובה הנזק שנגרם מהפרסום, כאשר המשקל שיש לייחס לפגיעה נמוך משמעותית ממשקלו של פרסום בכתב. פרסומים רבים באינטרנט אינם עוברים כלל עריכה ובקרה, או שהם עוברים סלקציה מצומצמת ומוגבלת. במקרים רבים המפרסמים הם אנונימיים. המשקל שיש לייחס לפגיעה מפרסום כזה הוא נמוך בהרבה ממשקל הפגיעה בפרסום שעבר עריכה והוא בעל מוניטין, כגון אתר אינטרנט של עיתון או של מוסד ידוע.

משקלם של פרסומים אנונימיים בלתי ערוכים, המופיעים לעיתים כתגוביות, עשוי להיות אפסי. במקרה דנן, הפרסום נעשה בקהילה שמשתתפיה עושים שימוש בכינויים ולא בשמותיהם האמיתיים, אך חלק מהמשתתפים קבועים ומכירים זה את זה. מדובר במצב ביניים, כאשר מחד מצוי המרחב הקיברנטי הפרוע והבלתי ידוע ומאידך אתרים שתכניהם עוברים עריכה מוקפדת. הפרסומים נשוא התביעה מצויים בטווח שבין קטבים אלו. הביקורת האישית והקיצונית אינה מאפשרת לראות את התובע כמי שפרסם דברי ביקורת בתום-לב. על-מנת להצדיק ביקורת כה גורפת על הנתבע, היה על הנתבע להביא ראיות לכך שנתקל בחוסר מקצועיות בוטה ביותר מצד התובע. אין די במציאת תגובות וביקורות אנונימיות באינטרנט. יש לדחות את הגנת האמת בפרסום. הנתבע טען כי מאחר שהתובע מופיע בקהילות, מנהל בלוג, משתתף בדיונים באינטרנט ועוד, הוא רכש מעמד של דמות ציבורית. יש לדחות טענה זו. חברות ב"קהילות" וירטואליות והשתתפות בהן אינה הופכת אדם לדמות ציבורית לצורך חוק איסור לשון הרע. אין ספק שהפרסומים גרמו לתובע עגמת נפש, אולם לא הובאו ראיות של ממש בנוגע לנזק כלכלי או ספציפי שנגרם לתובע. נראה שמספר האנשים שנחשפו לפרסומים לא היה גדול ועמד על מאות אנשים לכל היותר. הנתבע יפצה את התובע ב-30,000 ש"ח.