(פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשם נועם רף): התובע טען כי הנתבעים הפרו את הוראות ס' 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, לאחר ששלחו לכתובת הדוא"ל שלו למעלה מ-15 הודעות. עוד טען התובע כי הנתבעת משווקת את המערכת הטכנולוגית נשוא הפרסומים וכי בהודעות הפרסומת שנשלחו אליו לא נתקיימו התנאים הקבועים בחוק. הנתבעת טענה, בין היתר, להעדר יריבות, כי לא שיגרה אף הודעה לתובע וכי במאגר המידע שלה כלל לא מצויים פרטי התובע (ולחילופין כי מדובר בהזמנה להתנסות במוצר בחינם, שאינה מהווה פרסומת). נפסק - התובע לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו כי הנתבעים ו/או מי מטעמם הם ששלחו לו את ההודעות נשוא התובענה. עיון בהודעות מעלה כי אין כל איזכור לכך שההודעות נשלחו מהנתבעים וכך גם בכתובות מהן נשלחו ההודעות. התובע מקשר בין ההודעות לנתבעים בשתי דרכים: (1) נציג הנתבעת הציע לו את המוצר לאחר שהשאיר את פרטיו בהודעות; (2) המוצר הוא שמה המסחרי של הנתבעת, כאשר אין עוד מוצר בשם זה המשווק על-ידי אחרים. התובע לא הציג כל ראיה שתתמוך בטענותיו אלו, שיש בה כדי לקשור בין הנתבעת לבין ההודעות נשוא התובענה. השיחה עם נציג הנתבעת כביכול לא הוקלטה והטענה נטענה בעלמא ללא כל תימוכין. הטענה כי המוצר משווק רק על-ידי הנתבעת נסתרה על-ידי הנתבע 2 והתובע לא הביא כל ראיה שהנתבעת היא בעליו של המוצר ורק היא המשווקת מוצר בשם זה. התובע אף אינו יכול לקשר בין "הדומיין" ממנו נשלחו ההודעות לבין הנתבעים. התביעה נדחתה. התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסך 200 ש"ח לכל נתבע.