ת"א 4620-08 פלוני ואח' נ' סמדר ואח'

(פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט אורן שוורץ): סכסוך שכנים. התובעים עתרו לחייב את הנתבעים לפצותם בשל פגיעה בפרטיות והוצאת דיבה. מאידך, בתביעתם שכנגד, טענו הנתבעים כי התובעים גרמו להם נזקי ממון, גוף ונפש. התובעים טענו כי הנתבעים השליכו אשפה מול דלת ביתם והתקינו מצלמות נסתרות המתעדות את הכניסה לבית התובעים ואת חניית הנתבעים. את קטעי הוידאו, בהם מצולם התובע, טענו הנתבעים לאתרי אינטרנט שונים בליווי כותרת פוגענית ואף שלחו אותם בדוא"ל למקום עבודתו של התובע. כן נטען כי הנתבעים השמיצו את התובעים בהזדמנויות שונות. הנתבעים טענו כי התובעים גרמו לנזקים שונים לרכושם וכן גרמו לנזקים נפשיים לנתבעים ולילדיהם ואף החריפו מחלה ממנה סובלים הנתבעים. נפסק -
  • לשון הרע - הנתבעים פרסמו, במסגרת מפגשים עם שכני הבניין, את הדברים המיוחסים להם על-ידי התובעים. בנוסף, הנתבע פרסם ברשת סרטון המתעד את התובע, בין היתר, מפזר לכלוך לכיוון דירת הנתבעים. הנתבע הוא שערך את הכותרות לצד הסרטונים וכן פרסם את מקצוע התובעת ומקום עבודתה. בכך יצר זיקה בין התובעת לפרסומים בהם תועד התובע. הנתבע אף כתב תגובות והפניות באתר הקהילתי "אחוזת הנשיא" ושלח את הודעות הדוא"ל לחבריו לעבודה של התובע ולמנהליו.
  • בחינת הפרסומים מביאה למסקנה חד משמעית שיש בהם תוכן הפוגע בכבוד. יחד עם זאת, יש מקום לאבחן בין דברי לשון הרע שנאמרו בעל-פה במהלך אסיפות הדיירים, לבין הפרסומים ברשת. האמירות המיוחסות לנתבעים, שנאמרו באסיפות הדיירים, נאמרו על רקע רגשות הכעס בין הצדדים, לאור הסכסוך הממושך ביניהם. אמירות אלו אינן מקימות עילה ברת פיצוי.
  • לא כך הם פני הדברים באשר לפרסום הסרטון באינטרנט ובאשר לפניות למקום העבודה של התובע. פרסומים אלה מצאו כולם את ביטויים ברשת האינטרנט ואכן המרחב המקוון הוכר כזירה הראויה להגנת שמו הטוב של אדם. הנתבע עשה שימוש ב-3 הזירות המאפיינות את המרחב המקוון: הוא העלה סרטונים לאתרים שונים, הוא ערך תגוביות ופוסטים בפורום האתר הקהילתי ושלח מכתבים בדוא"ל למקום עבודתו של התובע. באמצעות ריבוי האזכורים של התובע, יצר הנתבע רייטינג גבוה, במובן זה שמנועי חיפוש מאתרים את המידע הקשור לתובע באמצעות ניתוח וסיווג. התוצאה היא שכל הקשה של שם התובע תחשוף את הגולש במרחב המקוון לפרסום המשפיל. הפרסומים אינם חוסים תחת הגנת "אמת דיברתי".
  • באשר לפיצוי הראוי, יש להביא בחשבון כי מדובר בפרסום שיטתי ורחב. הפצת הסרטונים ברחבי הרשת אינה מידתית ואינה עומדת בכל קריטריון של סבירות. בנוסף לסרטונים, נערכו הערות שונות הניתנות לצפייה, תוך זיהוי והצמדה של התובעים וציון מקומות עבודתם. קטעי קישור אלו מגבירים את אלמנט הפגיעה במקום העבודה של התובעים. גם הפרסומים הנוספים בפורום "אחוזת הנשיא" חמורים יחסית. פרסום הסרטון במסגרת קהילתית זו מהווה פגיעה במעמדם החברתי של התובעים בקרב שכניהם. דברים אלה נכונים ביתר שאת לגבי הפניות למקום עבודתו של התובע. האופן החוזר ונשנה בו בוצעו הפרסומים והפצתם במרחב המקוון, שוללת כל אפשרות לתחולת הגנת תום הלב.
  • הפיצוי שנפסק לזכות התובעים בגין עילת לשון הרע הוא 110,000 ש"ח, כדלקמן: 15,000 ש"ח עבור הסרטונים שהופצו בארבעה אתרים (סה"כ 60,000 ש"ח); לנוכח הקישור לתובעת ולמקום עבודתה, נפסק לזכותה פיצוי בסך 10,000 ש"ח; עבור הפרסומים באתר הקהילתי - סך של 20,000 ש"ח; 10,000 ש"ח עבור כל אחת מ-2 ההודעות שנשלחו למקום עבודתו של התובע (סה"כ 20,000 ש"ח).
  • פגיעה בפרטיות - התובעים טענו כי התקנת המצלמה הנסתרת בחדר המדרגות המשותף מהווה פגיעה בפרטיות. אין חולק כי המצלמה הוצבה בשטח הרכוש המשותף ללא אישור, והיא אינה יכולה להיחשב כפעולה הנעשית באופן "יום יומי רגיל ומתאים למקום". אלא שעסקינן במצלמה זעירה ובלתי נראית. ככזו, היא אינה מפרה את זכויותיהם החוזיות והקנייניות של התובעים כבעלי דירה בבית המשותף.
  • אין בהצבת המצלמה הסמויה חריגה מן המותר בחוק הגנת הפרטיות. ראשית, המצלמה הותקנה בחדר המדרגות של הבית המשותף, אליו יכול כל אדם להיכנס. המצלמה אף מכוונת בעיקר אל דלת הנתבעים. שנית, עומדת לנתבעים הגנת "אינטרס אישי כשר", כיוון שניסו לברר את זהות הגורם שמזיק לרכושם. אין בפעולת הצילום כדי להקים לתובעים עילת פיצוי מכוח חוק הגנת הפרטיות.
  • אולם, כמתואר לעיל, בכך לא חדלו הנתבעים והפיצו את הסרטונים במרחב המקוון, תוך ציון מספר התיק הפלילי המתנהל נגד התובע. פרסומים אלו אינם מהווים התחקות ובילוש (סעיף 2(1) לחוק) ואינם מהווים שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, בניגוד למטרה לשמה נמסרה (סעיף 2(9) לחוק). בנסיבות העניין, הפרסום מפר את הוראות סעיף 2(4) לחוק, שעניינו ב"פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו". עבור פרסומים אלו יפצה הנתבע את התובע ב-20,000 ש"ח (5,000 לכל סרטון).
  • התביעה שכנגד - התובע גרם נזק למבואת הכניסה של דירת הנתבעים ושרט את רכבם. התובע ישא בעלות הנזק למבואה (10,672 ש"ח), מחצית מסכום ההערכה של הנזק לרכב (5,592 ש"ח) ו-20,000 ש"ח כפיצוי עבור נזק לא ממוני (נזקים נפשיים ועגמת נפש). לא הוכח קיומו של קשר בין גורם הלחץ להחמרת המחלה אצל הנתבעת.
[שמות התובעים הוחלפו בשמות פלוני ופלונית - law.co.il]