ת"א 5049-07-08 נאהדה מנסור ואח' נ' חסון עבדאלה חלבי ואח'

(פסק-דין, שלום חיפה, השופט רמזי חדיד): תביעה כספית על-סך מיליון ש"ח, בטענה לפרסום לשון הרע באתר אינטרנט. התובעים הם תושבי עוספיה. התובעת 1 כיהנה בתפקיד גזברית המועצה המקומית עוספיה. הנתבע 1 הוא העורך ומבעליו של פורטל האינטרנט www.carmel.co.il ופירסם באתר זה את הכתבה נשוא התביעה. יתר הנתבעים הם בעלי עניין בכתבה ובאתר. התובעים טענו כי כתבה שפרסם האתר והתגוביות שהתפרסמו בעקבותיה, מהוות לשון הרע כלפיהם. התביעה הוגשה תחילה לביהמ"ש בת"א, אך הועברה לביהמ"ש בחיפה מטעמים של חוסר סמכות מקומית [בש"א 151696/08]. טרם העברת הדיון, הורה ביהמ"ש בת"א לנתבעים להסיר חלקים מהכתבה המתייחסים לתובעת וכן על חשיפת זהותו וכתובת ה-IP של מוסר אחת התגוביות [בש"א 178590/07], אך בפועל לא ניתן היה להתחקות אחריו ולאתרו. נפסק - הרושם הכללי שיוצר מרקם הכתבה בעיני הקורא הסביר הוא כי אין מדובר בהבעת דעה, כטענת הנתבעים, אלא קביעת אמיתות עובדתית הנתמכת, כביכול, בנתונים עובדתיים ונתונים מספריים שמסר הנתבע 2 ושפורטו בכתבה. בהתחשב בחומרת הדברים המוטחים בתובעת, פרסום הכתבה עונה על מספר חלופות להגדרת "לשון הרע".

עניין התביעה הוא גם בפרסום התגוביות שבאו בעקבות הכתבה. עיון בתגוביות מעלה כי אין להטיל בגינן אחריות על מי מהנתבעים בהתאם לחוק איסור לשון הרע (החוק): (א) התגובות אנונימיות ויש ליתן להן משקל נמוך, אם בכלל; (ב) בתגוביות הכוללות התייחסות שלילית נגד התובעים (או מי מהם), לרוב נאמרו הדברים כהבעת דעה ולא כקביעת אמיתות עובדתית; (ג) בעקבות פרסום הכתבה פורסמו 33 כתוביות וניתן לומר כי הפרסום השלילי "נבלע בהמון". הואיל ובכתבה אין כל התייחסות לתובעים 2-3 ומאחר ותביעתם מבוססת אך ורק על הפרסום בחלק מהתגוביות, הרי שיש לדחות את תביעת התובעים 2-3. מי מבין הנתבעים נחשב כאחראי לפרסום הכתבה? הגדרת "עיתון" בחוק אינה ישימה ביחס לאתר אינטרנט, גם באם אופיו והעניינים המתפרסמים בו דומים לאלה המתפרסמים בעיתון רגיל. ביהמ"ש העליון טרם הכריע האם ניתן להחיל את הוראות ס' 11 לחוק על פרסום באתר אינטרנט, כאשר בערכאות הדיוניות ניתן לאשר גישות שונות בסוגיה זו. במקרה דנן, לאור הטענות המופנות נגד כל אחד מהנתבעים ביחס לחלקו בפרסום הכתבה, אין צורך להידרש לשאלת תחולתו של סעיף 11 לחוק. קיימת תמימות דעים בפסיקה כי פרסום באתר אינטרנט יכול להוות פרסום לשון הרע, אך המחלוקת היא בשאלה האם לאור ס' 11 לחוק ניתן להרחיב את האחריות לפרסום על בעלי תפקידים בעיתון, כגון העורך והאחראי לעיתון. כל אחד מהנתבעים 1-2 יפצה את התובעת ב- 50,000 ש"ח.