תמ"ש 35326-12-10 א' ואח' נ' ת' ואח'

(פסק-דין, משפחה ת"א, השופט נפתלי שילה): תביעות לשון הרע הדדיות במסגרת סכסוך משפחתי. התובעים 1-2 הם הורי התובעת 3. הנתבעים 1-2 הם אחיה של התובעת 2 והנתבעים 3-4 הם הוריה. בין היתר, טענו התובעים 1-2 כי הנתבעים 1-2 מתכתבים עם בתם באינטרנט, מסיתים אותה נגדם ומוציאים את דיבתם רעה ובפרט ביחס לארבעה פרסומים באתר הרשת החברתית Facebook. נפסק - אין לקבל את טענת הנתבעים כי מדובר ב"גידופים קלים שלא ניתן לראות בהם משום לשון הרע". מדובר בכמות גדולה של דברי הכפשה ועלבון, דברי בלע חמורים אשר בכל קנה מידה אובייקטיבי של "האדם הסביר" הם מהווים לשון הרע. ריבוי הגידופים והעובדה כי לא נאמרו בהזדמנות אחת "בעידנא דריתחא", אלא ב-4 מועדים שונים, תומכים אף הם בקביעה כי מדובר בלשון הרע. אין מדובר ב"מעשה של מה בכך". היקף ההכפשות וחומרתן אינם יכולים לחסות בצילה של הגנה זו. הנתבעים לא הוכיחו אף אחת מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע. ברור כי הפרסומים באינטרנט מהווים לשון הרע כהגדרתה בסעיף 1 לחוק. תחשותיהם הקשות של הנתבעים לא התירו להם להכפיש ולבזות את התובעים בפייסבוק כפי שעשו. הנתבעים הודו כי 11 איש ראו את הפרסומים. מדובר בפרסום כהגדרתו בחוק. דין התביעה נגד הנתבעים 3-4 להידחות, כיוון שהתובעים לא הוכיחו כי אלו הסיתו או המרידו את בתם. גובה הפיצוי צריך לשקף את גובה הנזק, אולם אין צורך בהוכחתו. קיים יחס גומלין בין היקף תפוצת הפרסום לבין גובה הפיצוי. יש לתת משקל אף להתנהגות המעוול לאחר הפרסום. במקרה דנן, הנתבעים לא התנצלו אלא המשיכו להכפיש ולגדף. הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעים פיצוי בסך 40,000 ש"ח. מאחר והתביעה הוגשה על סכום מופרז של מעל מיליון ש"ח, אין צו להוצאות.