ת"ק 31732-05-11 אורן בג'יו נ' Google Ireland

(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט יהודה גרניט): התובע היה בעל חשבון Google AdSense אצל הנתבעת (תוכנית המאפשרת לבעלי אתרים להפיק הכנסות מהצגת מודעות). הנתבעת משמשת כמתווכת בין המפרסמים לבין האתרים בהן מוצגות המודעות וגובה תשלום מהמפרסמים עבור כל הקלקה על מודעותיהם. הנתבעת מעבירה חלק מהתקבולים לבעלי האתרים. הנתבעת סגרה את חשבון התובע אצלה, לאחר שטענה, בין היתר, שאתרי התובע לא הכילו תוכן לגיטימי או מקורי, והוקמו אך ורק לצורך הצגת מודעות פרסומת. כאשר סגרה את חשבון התובע, החזירה הנתבעת למפרסמים את הכספים שגבתה מהם עבור אתרי התובע. התובע טען כי מדובר בסכום של 8,500 דולר, אותו דרש שהנתבעת תשלום לו. נפסק - בכתב הגנתה, לא נוקבת הנתבעת בסכום שהחזירה למפרסמים ומה חלקו של התובע בסכום זה. בהעדר טענה מצד הנתבעת ביחס לסכום התביעה, יש לקבל את טענת התובע כי ראה באתר הנתבעת את הסכום של 8,500 דולר, כסכום שהגיע לו ושגוגל החזירה למפרסמים. אכן, מטרת התובע הייתה להרוויח כסף באמצעות חשבון ה- AdSense. הוא העתיק משפטים מוויקיפדיה בנושאים שונים ולא תרם דבר משלו לנושאים אלו.

ביהמ"ש שותף להתנגדות הנתבעת לסוג האתרים שהקים התובע. אולם, הנתבעת לא הייתה רשאית שלא לשלם לתובע את המגיע לו בגין הקלקות של גולשים על מודעות המפרסמים. הנתבעת לא הביאה ראיה לתמוך בטענתה כי המפרסמים מעוניינים לפרסם באתרים בעלי תוכן ממשי. המפרסמים מפיקים תועלת מעצם כניסת הגולשים לאתרם, דבר הנעשה על-ידי הקלקה על מודעותיהם. עצם הכניסה לאתר המפרסם מביאה לתודעת הגולש את המוצרים או השירותים הניתנים על-ידי המפרסם. גם אם האתרים שהקים התובע לא עמדו במלוא דרישות הנתבעת, הם הפיקו רווחים חוקיים לנתבעת ולתובע ותועלת למפרסמים. לגוגל לא הייתה הצדקה להחזיר את הכסף למפרסמים ולא להעביר לתובע את חלקו. הדרך החוקית העומדת בפני גוגל הייתה להגיש תביעה נגד התובע, אולם גוגל העמידה את עצמה גם כמחוקק וגם כשופט, הקובע מה ייעשה בכספו של המתקשר וגם כמוציא לפועל של ההחלטה. התנאים וההגבלות של Google AdSense מהווים חוזה אחיד, שיש בו לכאורה משום קיפוח לקוחות דוגמת התובע. לגוגל לא הייתה זכות חוקית לשלול מהתובע את הכספים המגיעים לו ועליה להשיב לו את הסך של 8,500 דולרים וכן לשאת בהוצאותיו בסך של 2,000 ש"ח.