ת"א 21858-08-10 אליהו שפיר ואח' נ' א.א. מעיינות בע"מ ואח'

(פסק-דין, מחוזי חיפה, השופט ד"ר עדי זרנקין): התביעה הראשית הוגשה על-ידי התובעים בטענה להפרה של מדגמים רשומים שבבעלות התובע 1, הפרת סימן מסחרי הרשום על-שם התובעת 2 ופגיעות נטענות בזכויות הקניין הרוחני של התובעים בהם. התביעה שכנגד הוגשה על-ידי הנתבעים בעילות של תיאור כוזב, לשון הרע ופגיעה בשמם הטוב של הנתבעים, בגין פרסום והפצה של תיאורים מסחריים כוזבים ביחס לנתבעת 1. הצדדים עוסקים בתחום המתקנים לטיהור, קירור וחימום מים ומוצרים נוספים בתחום המים. בין טענותיהם, טענו התובעים כי הנתבעת 1 הפרה את זכויות היוצרים שלהם, על-ידי העתקה של איורים וטקסטים מאריזות מוצריה וכן ביחס למאמר מקורי שנכתב על-ידי התובעים ופורסם באתר האינטרנט שלהם. נפסק - ביהמ"ש דחה את ראש התביעה שעניינו בהפרת מדגם רשום, לאחר שקבע כי המדגמים נמכרו בישראל על-ידי הנתבעת 1 בטרם נרשמו ולפיכך אינם בעלי תוקף מהותי. בין ראיותיהם להוכחת פרסום קודם, הגישו הנתבעים תדפיסי עמודים מאתר האינטרנט של חברת "צלול", העוסקת בתחום של מתקני סינון מים וכן תדפיסים מארכיב האינטרנט (archive.org), המשמר את תוכנם של אתרי אינטרנט בנקודות זמן מסוימות. ביהמ"ש קבע כי אינו מייחס משקל ראייתי לדפי האינטרנט שהודפסו מאתרים אלו, שכן לא הוכח כי הדפים עצמם התפרסמו לפני התאריך הקובע. אין לראות בשימוש שעושים הנתבעים בשם המסחר כהפרת סימנה המסחרי של התובעת. לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבעת עוולו כלפיה בגניבת עין. יש לדחות את טענת התובעים כי הנתבעים הפרו את זכות היוצרים שלהם על-ידי העתקת המאמר "בעיות המים בישראל" וכן שלושה צילומים המציגים מוצרים מתחום המים, מאתר התובעים לאתר הנתבעת. התובעים לא הוכיחו מי יוצר הצילומים ואין די בכיתוב הכללי כי "האתר מוגן", בייחוד לאור העובדה כי הנתבעים הציגו שלל אתרי אינטרנט, כולם עוסקים בשיווק ומכירת מוצרים מתחום המים, בהם נמצאים שלושת הצילומים נשוא הדיון. אין טעם להתעכב בזהות היוצר, שכן מהתבוננות בצילומים ניכר כי אין מדובר ביצירה אמנותית הזכאית להגנת דיני זכויות היוצרים. מדובר בתצלומים בסיסיים ביותר של מוצרים, ללא כל ייחוד. התצלומים מציגים את המוצרים מציגים את המוצרים כפי שהם, בצורה פשוטה וסתמית. יש לדחות את טענת התובעת להפרת זכויותיה במאמר המוצג באתר. הנתבעים טענו כי החומרים המצויים באתר האינטרנט שלהם נוצרו על-ידם בשנת 2002 והדמיון בין הטקסטים מקורו בהעתקה של התובעים מן הנתבעים. עלה בידי הנתבעת לסתור את טענת התובעת בעניין זה. משכך, היה על התובעת לנסות ולהוכיח מי הוא יוצר המאמר והיא לא עשתה כך. תביעת התובעים נדחתה על כל חלקיה. אף התביעה שכנגד נדחתה.