ת"ק 52640-03-11 יעקב נצח ויסברג נ' תאטרון בית ליסין

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת אורלי מור-אל): התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו דברי פרסומת, ללא הסכמתו ובניגוד לדין. התובע מילא פעמיים טופס באתר הנתבעת, בו ביקש את הפסקת הדיוור, ולאחר הפעם השנייה כיבדה הנתבעת את בקשתו. הנתבעת טענה, בין היתר, כי אשתו של התובע מסרה לה את פרטי הדוא"ל של התובע, במסגרת התקשרות לרכישת כרטיסים להצגה (באמצעות ארגון המורים). נפסק - הלכה למעשה, טען נציג הנתבעת כי אין לו שום דרך לדעת מהיכן הגיעה לידי הנתבעת כתובת הדוא"ל של התובע. לפי הוראות ס' 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, תנאי הכרחי כדי שהמפרסם יוכל לשלוח מייל ראשוני (לפי ס' 30א(ג)(2)), הוא שהמפרסם הודיע לנמען כי פרטיו ישמשו למשלוח דברי פרסומת. הנתבעת לא הציגה כל מסמך המלמד כי הודיעה לתובע או לאשתו כי הפרטים שנמסרו על-ידם ישמשו לצורך משלוח דברי פרסומת. לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי התובע, או מי מטעמו, נתן לה הסכמה מפורשת למשלוח הודעות דוא"ל וממילא המסקנה היא כי הנתבעת עברה על הוראות חוק התקשורת. העובדה שכתובת הדוא"ל הגיע לידי הנתבעת בדרך כלשהי, אינה מובילה למסקנה כי ניתנה הסכמתו המפורשת של התובע לקבלת דברי פרסומת, שאם לא כן ירוקן החוק מתוכן. נראה כי טוב תעשה הנתבעת אם תתאים את מערכותיה לדרישות החוק. לזכות הנתבעת עומדת העובדה שעם קבלת פניית התובע חדלה מלשלוח אליו דברי פרסומת. לכך יש להוסיף את העובדה כי התובע יכול היה, בלחיצת כפתור פשוטה, מייד עם קבלת דבר הדואר הראשון, להודיע כי אינו מעוניין לקבל דברי פרסומת, או ליצור קשר טלפוני. התובע המתין שבועות ארוכים עד שפנה לנתבעת, והדבר פועל לחובתו מבחינת הפיצוי שיש לפסוק. התובע לא מחק את דברי הדואר, אלא טרח ואסף אותם וצרפם לכתב התביעה, כמי שהמתין לכשלון הנתבעת על-מנת להגיש תביעה זו. בהתחשב בשיקולים אלו ובכך שהנתבעת הינה גוף ציבורי שפעילותו מבורכת, נפסק לתובע פיצוי בסך 600 ש"ח.