ת"א 10829-05-09 עודד קאשי נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח'

(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת חנה ינון): תביעה שעניינה דרישה לפיצוי בשל טענה להפצת לשון הרע על-ידי עיתון "הארץ" וחברה משוויץ. התובע הוא מעצב תכשיטי עילית. הנתבעת, חברה זרה בשם "אודמאר פיג'יה", עוסקת בייצור תכשיטים ושעונים. אודמאר שיגרה מכתב לתובע לפיו טענה כי העתיק שעון משעוניה. התובע ואודמאר הגיעו להסכם לסילוק המחלוקת ביניהם. התובע טען כי פרסומים באתר האינטרנט TheMarker (וכן במהדורה המודפסת), אודות המחלוקת וההסכם עם אודמאר, הם בבחינת לשון הרע ופוגעים בשמו הטוב. הנתבעות גורסות כי דברי הכתבה אמת הם. נפסק - הביטויים בכתבות מהווים דברים פוגעים, מעליבים ומשפילים את התובע ומשלח ידו, לכן יש לראות בהם דברי לשון הרע כמשמעם בחוק. ייחוס זיוף שעונים לתובע הינו פוגע ומשפיל במיוחד, שכן מוניטין טובים לתובע בתחומו ו"האדם הסביר" הקורא כתבות באינטרנט ובעיתון עלול לקבל הרושם כי עניין לנו בזייפן במזיד ובמכוון. מהתנהגות התובע עולה כי יותר מאשר מעוניין היה ליצור שעונים דומים לאלו של אודמאר או למכרם, לא רצה כי שמו הטוב ייפגע וזו הייתה מטרת ההסדר שעוגן בהסכם. הכתבות פורסמו בתוך כ-4 שעות בלבד לאחר חתימת ההסכם. אף שהכתב ניסה לאתר את התובע, לא היסס לפרסם הכתבה הפוגעת באינטרנט ובמדיה הכתובה, חיש קל ובמהירות רבה, בנסיבות בהן ראוי היה כי ימתין עם הפרסום כדי לקבל את עמדת התובע. לגוף הכתבה, הנתבע פירש החוזה שנמסר לידיו על-ידי גורם כלשהו מאודמאר והסיק מסקנה מתוכנו שלא יכול היה להסיק, שכן התובע לא הודה בהפרת זכויות אודמאר ובוודאי לא הודה בזיוף. הנתבעים לא הצליחו לקיים את הדרישה להוכיח כי עומדת להם הגנת אמת בפרסום. נוכח מעמדו של התובע כמעצב תכשיטים וותיק ומוביל ונוכח חומרת הביטוי, פסק ביהמ"ש לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ש"ח. בנוסף, פסק ביהמ"ש לתובע פיצוי בסך 100,000 ש"ח שניתן לזקפו להשפעת הכתבות על היקף מכירות התובע לאחר הפרסומים.