(פסק-דין, שלום ירושלים, השופט עודד שחם): תביעת לשון הרע. ברקע התביעה עומדים מספר פרסומים ביחס לאירוע בו נפער בור בכביש הראשי בסילוואן שבמזרח ירושלים. בפרסומים, ששלושה מהם נעשו באתר האינטרנט של הנתבעת, רמזה הנתבעת על קשר בין הנזק לציר התנועה לבין חפירות ארכיאולוגיות שמבצעת התובעת. נפסק - ביחס לפרסום הראשון, שמקורו בתחנת הרדיו גל"צ, לא הוכח כי הנתבעת אחראית לפרסום ולא ניתן לייחס לה כי האשימה את התובעת באחריות לבור. הפרסומים האחרים נעשו באתר האינטרנט של הנתבעת, בעברית ובאנגלית. יש בפרסומים משום לשון הרע על התובעת. הרושם הכללי שנוצר אצל הקורא הסביר הוא כי קיים לכל הפחות חשד נסיבתי כי פעולות באחריות התובעת גרמו לבור שנפער. על-מנת לזהות את ההגנות הרלוונטיות, יש למיין את הפרסומים ולבדוק אם מדובר בפרסומים של עובדה או הבעת דעה. הטענות בפרסומים באתר הנתבעת אינן חורגות מגדר הבעת דעה. אין בפרסומים אלה טענה עובדתית ברורה, להבדיל מהעלאת אפשרות בדבר הקשר בין התובעת והבור שנפער. יש לצרף למסקנה זו שיקולי מדיניות שעניינם חירות הביטוי בנושאים ציבוריים. נוסח הפרסומים והתשתית הנסיבתית שעמדה בפני הנתבעת מצביעים על תום ליבה של הנתבעת בעשיית הפרסומים. בנוסף, פרסמה הנתבעת את תגובת התובעת לדברים ואף ערכה שינויים שנתבקשו על-ידי התובעת לדברים. יש להביא בחשבון שאין מדובר בפרסום בכלי תקשורת המוני, כי אם באתר בעל עמדה מוגדרת מראש, הפונה מלכתחילה לקהל מסויים. אין פוטנציאל ממשי לפגיעה בתובעת. הפרסומים נעשו באתר הנתבעת, המזוהה עם עמדות המנוגדות לעמדות התובעת. אין מדובר בפרסומים המתיימרים להיות אובייקטיבים. הגולש הסביר המגיע לאתר, ער לכך ומלכתחילה נטייתו היא לעמדות המבוטאות באתר. התביעה נדחתה.