ת"פ 12629-11-10 מדינת ישראל נ' אבו סלים

(הכרעת-דין, שלום נצרת, השופטת לילי יונג-גפר): הנאשם משמש כאימאם במסגד בנצרת. במסגרת תפקידו הוא נושא דרשות בפני קהל מתפללים. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של הסתה לאלימות וטרור ותמיכה בארגון טרור. המדינה טענה כי הנאשם הגה וייסד גוף המכונה "אנצאראללה" וכי הפיץ בקרב המתפללים כרוזים, גילויי דעת וכיו"ב. עוד נטען כי הנאשם יזם את הקמתו של אתר האינטרנט "מוסלים 48", שנועד להפצת משנתו. נטען כי הנאשם בחר את התכנים שהופצו באתר ואף במקרים רבים הוא הכניסם לאתר. נטען כי הפרסומים, לרבות תכנים שונים באתר, פורשים השקפת עולם אידיאולוגית הזהה בתכניה להשקפת הג'יהאד העולמי וארגון אל קעידה. נפסק -
  • עבירת ההסתה לאלימות וטרור - הערך המוגן על-ידי עבירה זו הוא מניעת מעשי טרור ואלימות, או עידוד למעשים כאלו. הגדרת יסוד הפרסום בעבירה זו כולל למעשה כל אופן ביטוי: חזותי או שמיעתי, בכתב או בעל-פה, בדפוס או בחומר מחשב, ישירות או בעזרת אמצעי כלשהו. בהגדרה זו נכללים ספרים, מאמרים, כרוזים, תכני מחשב, תכנים באתר אינטרנט, שמע וכל דרך המאפשרת להביא לכלל ביטוי חיצוני תכנים או רעיונות.
  • חלקו השני של יסוד הפרסום - אופן ביטויו והעברתו של הפרסום, נוגע לאמצעים, המעשים או ההתנהגות שיש בהם כדי להביא את הפרסום לכלל ביטוי חיצוני. פעולת הפרסום מתחלקת לפרסומים בעל-פה ושאינם בעל-פה, והגדרתן הרחבה חובקת כל פעולה, אשר יש בה כדי להעביר מסר מילולי, חזותי או אחר, לרבות באמצעות מחשב. בהגדרה זו נכללים מעשים כמו דרשות בפני קהל וכן הצעה לציבור באמצעות מחשב. ההגדרה אינה מחייבת כי ייעשה בפועל שימוש בהצעה זו. עצם העלאת התכנים לאתר באופן הזמין לציבור, כמוה כפעולת פרסום.
  • בנסיבות בהן אין האדם מודע לפרסום (למשל, כאשר סבר בתום לב כי התכנים שמורים בתיקייה סגורה במחשבו, בעוד שפועל פורסמו באתר אינטרנט), לא יתקיים היסוד הנפשי הנדרש בעבירה זו.
  • עבירת התמיכה בארגון טרור - הסעיף מדבר ב"מפרסם, בכתב או בעל-פה", ביחס לאופן הפרסום. כל פרסום באמצעות המחשב עשוי להיכלל בקטגוריה של פרסום בעל-פה או בכתב. למשל: הקלטה של דרשה המופצת באינטרנט היא סוג של פרסום בעל-פה, בעוד תכנים כתובים או מתועדים בדרך חזותית אחרת, הם פרסומים בכתב. לפי נוסח הסעיף, עבירה זו תקפה אך ורק כאשר היא מבוצעת במקום ציבורי, או באופן שאנשים הנמצאים במקום ציבורי יכולים לקלטו. האם משמעות הדבר היא כי תכני אינטרנט המועלים למחשב בביתו של אדם ונקלטים בביתו של אדם אחר אינם חוסים תחת כנפיה של עבירה זו? אין לפרש את הדברים כפשוטם, אלא באופן תכליתי ההולם את הערך המוגן בעבירה ואת הכוונה העולה ממנו.
  • פקודת מניעת טרור באה לעולם בשנת 1948. מאז השתנה עולם התקשורת בין בני האדם ללא היכר, ובכלל זה האפשרות לתקשר ולהעביר מסרים ממקום פרטי למקום פרטי, בתפוצה אינסופית, ובהיקף גדול עשרות מונים מכל פרסום ישיר במקום ציבורי. אתרי אינטרנט מתפקדים כיום ככיכר העיר החדשה וכתחליף לאסיפות ציבוריות ופרסומים בעל-פה, בכתב או בכל דרך אחרת במקום ציבורי כלשהו. אכן, המילה "אתר" היא מטעה, שכן היא מרמזת על מקום גיאוגרפי מוגדר, בעוד שבפועל מדובר באמצעי התקשרות אלקטרוניים המאפשרים העברת וקבלת מסרים.
  • השאלה אם ניתן להגדיר אתר אינטרנט כ"מקום ציבורי" זכתה להתייחסות מועטת בפסיקה ולדיעות סותרות. פרשנותו התכליתית של הסעיף, שכוונתו, לכל הדיעות, מניעת העברת המסרים המפורטים בו לקהל נרחב, מחייבת את המסקנה כי אתרי אינטרנט פתוחים, או אתרים הזמינים למספר גדול של משתמשים, הם בגדר "מקום ציבורי". פרשנות אחרת עשויה לרוקן את הסעיף מתוכן, שכן כיום משמש האינטרנט כאמצעי קרדינלי להעברת מסרים, והתרת השימוש בו לצורך העברת המסרים המפורטים בסעיף, תאפשר בפועל גילויים בלתי מוגבלים, בפני קהל בלתי מוגבל בגודלו, של הזדהות ואהדה עם ארגוני טרור.
  • הנאשם הורשע בעבירות של הסתה לאלימות וטרור ובתמיכה בארגון טרור.
ביום 11.9.2012 גזר בית המשפט את דינו של הנאשם ל-3 שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) וכן מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים.

עדכון: ביום 28.5.2013, קיבל ביהמ"ש המחוזי בנצרת (השופטים הלמן, קולה ועיילבוני) ערעור שהגיש הנאשם על פסק-הדין, שעיקרו בטענה לכשל בייצוג בהליך לעיל, המגיע לכדי עיוות דין. ההליך הוחזר לביהמ"ש קמא, על-מנת לאפשר לנאשם לחקור את המומחה על חוות דעתו, להגיש חוות נגדית אם ירצה וכן להעיד בעצמו {ע"פ 37444-10-12 אבו סלים נ' מדינת ישראל}.