ת"א 5792-09 אמיר גבאי ואח' נ' מדינת ישראל - החשב הכללי ואח'

(פסק-דין, שלום ירושלים, השופט ארנון דראל): התובע 1 הוא רו"ח, המתמחה בתחום המיסוי והפרישה (התחום). התובעת 2 היא חברה בבעלות התובע ובניהולו. התובעים מפעילים את האתר www.prisha.co.il, הכולל תכנים רבים בתחום, פרי יצירתו של התובע. התובעים טענו כי הנתבעים הפרו את זכויותיהם במצגות מקוריות שחיברו, שהועתקו לאתר החשב הכללי, לאחר שנעשה בהן שימוש במסגרת ימי עיון לחשבי שכר. מקור המצגות בנתבע 2, יועץ מס העוסק במתן הרצאות בתחום, שאף שלח מצגת מפרה לחוקר פרטי מטעם התובעים. הנתבע 2 הגיש תביעה שכנגד, בטענה כי פרסום דבר הגשת התביעה גרם לו לנזקים. נפסק -
  • הצדדים נחלקו בשאלה האם המצגות שהועתקו מהוות יצירה הראויה להגנת זכויות יוצרים? מדובר ביצירות הראויות להגנה. די לעיין בצילומי השקפים של המצגות כדי לראות כי אין מדובר בציטוט סעיפי חוק, אלא בעריכה מיוחדת ומקצועית, לשיטת העורך, של היבטים ונושאים שונים בתחום, העונה על דרישות הפסיקה ביחס להכרה בזכות יוצרים ליצירה.
  • עיון במצגות מעלה כי הנתבע 2 הפר את זכות היוצרים של התובעים ביצירות ואת הזכות המוסרית. השוואת השקפים השונים מעלה כי חלקים שלמים הועתקו מהמצגות באתר פרישה למצגות שערך הנתבע 2. אמנם העיצוב שונה במעט, אך התוכן בשקפים רבים הוא זהה ומועתק. העתקת התוכן לוותה בהשמטת הקרדיט ליוצרי היצירה, כפי שהופיעו באתר פרישה, ובהחלפתם בשמו של הנתבע 2.
  • הנתבע 2 לא נתן הסבר ברור כיצד הגיעו לידיו המצגות. אין מדובר בהפרה זניחה, אלא בהפרה שלוותה לא רק בהעמדת המצגת המפרה לציבור הרחב באתר החשכ"ל, אלא בביצוע פומבי של תוכן הדברים במסגרת הרצאה שערך הנתבע 2 פעמיים, למאות אנשים.
  • הנתבע 2 טען לרשלנות תורמת של התובעים, הואיל ואפשרו את העתקת המצגות ולא העמידו אותן ברשת בפורמט שאינו מאפשר העתקה. הנתבע 2 ער לכך כי הגנת ה"הפקרה" לא התקבלה בפסיקה כהגנה מפני הפרת זכות יוצרים. אין לראות את השארת המצגות, ככל שהושארו באופן שמאפשר את העתקתן, ככזו שיוצרת רשלנות תורמת.
  • לא נדרשת הכרעה כמותית בשאלת מספר ההפרות, לאחר שהחוק תוקן ואינו קובע עוד פיצוי מינימום לכל הפרה. במקרה זה נדרשת יותר הערכה ערכית של מהות ההפרות, החשיפה של המצגות ועוד. יש להתחשב בכך שההפרה כלל הצגת המצגת בשתי הרצאות, העמדתה באתר החשכ"ל ובהצעת השימוש במצגת השנייה ובמשלוח שלה לחוקר. השימוש היה שימוש מסחרי למטרת עסקו של הנתבע 2. מנגד, ההרצאה נעשתה לקהל סגור יחסית של עובדי המדינה , האתר בו מדובר הוא ממשלתי ולא מסחרי ועוד.
  • האם גם החשב הכללי חב כלפי התובעים? יש לערוך הבחנה בין שתי ההפרות הנטענות (המיוחסות למדינה) וביחס להפרה המאוחרת, שעניינה העלאת המצגת לאתר החשכ"ל, יש לראותה כהפרת זכות היוצרים והפרת הזכות המוסרית, אף אם נעשתה מתוך הנחה כי זכות היוצרים במצגת היא של הנתבע 2. בנוגע להצגת המצגות על-ידי הנתבע 2 במהלך הרצאתו בפני עובדי המדינה - בפעילות זו לא נטלה המדינה כל חלק ולא ניתן לראותה כמי שהפרה את זכויות התובעים.
  • ההגנה הניתנת למפר תמים אינה עומדת לו מקום בו ברור שקיימת זכות יוצרים למצגת והטעות היא באשר לזהותו של בעליה. הבחנה זו בין עצם קיומה של זכות יוצרים לבין הידיעה או הטעות באשר לשאלה למי היא שייכת, שוללת את תחולת ההגנה של המפר התמים.
  • טענת הודעה והסרה אינה עומדת למדינה. אין להשוותה למפעיל אתר שגולשים מטעינים אליו מצגת מבלי שיש לו יכולת לבדוק או לברר אם מדובר במצגת מפרה. החשכ"ל התקשר בחוזה עם נותן שירותים והעלה בעצמו את המצגת לאתר מבלי לבצע כל בדיקה. התנהלות זו של החשכ"ל אינה עולה בקנה אחד עם המצופה והסביר ומשכך נהג, הרי שהוא חב כלפי התובעים להפרת זכויותיהם.
  • למדינה לא עומדת הגנת השימוש ההוגן בכל הנוגע להעלאת המצגת לאתר החשכ"ל. קשה לראות כיצד חלה הגנה זו מקום בו מועלית לאתר אינטרנט כללי, שבינו לבין חינוך אין ולא כלום.  
  • המדינה הגישה הודעת צד שלישי נגד הנתבע 2. על הנתבע 2 לשאת במלוא הסכום בו חויבה המדינה. העובדה כי המדינה איחרה בהסרת המצגת מהאתר במשך 9 ימים, אינה מהווה נדבך מרכזי בנטל הפיצוי. ביחס לתביעה שכנגד, הרי שאין בה ממש. באופן בו פעלו התובעים אין כל רשלנות או מחדל אחר כלפי הנתבע 2.
  • הנתבע 2 ישלם לתובעים סך של 60,000 ש"ח (40,000 עבור הפרת זכות היוצרים ו- 20,000 עבור הפרת הזכות המוסרית) וכן הוצאות בסך 12,000 ש"ח. המדינה תשלם לתובעים סך של 20,000 ש"ח והוצאות בסך 3,500 ש"ח. ככל שסכומים אלו ישולמו על-ידי המדינה, הם יופחתו מהפיצוי שישולם על-ידי הנתבע 2. הנתבע 2 ישיב למדינה כל סכום אותו תשלם לפי פסק-דין זה.