בש"פ 9639/11 שאול דניס נ' מדינת ישראל

(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופט אלייקים רובינשטיין): בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי מרכז [ע"ח 800-12-11], במסגרתה התקבל ערר המדינה על החלטת ביהמ"ש השלום בפ"ת [ה"ת 44075-11-11]. עניין הבקשה בתפיסת מחשבים ששימשו, לפי החשד, לצורך הימורים לא חוקיים. ביהמ"ש השלום החליט להשיב מחשבים שנתפסו לידי המבקש ואילו ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערר המדינה והותיר בידיה את המחשבים. הבקשה מעלה את שאלת היחס בין סעיף 235(א) לחוק העונשין, לבין הוראת סעיף 32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש), תשכ"ט-1969. נפסק - מקובלת על ביהמ"ש עמדת המדינה, לפיה המגבלות הקבועות בסעיף 32 לפקודה חלות גם על תפיסת מחשבים שלגביהם קיים יסוד סביר להניח כי שימשו לארגון או עריכת הימורים (היינו - לא ניתן לעקוף את מגבלות סעיף 32 לפקודה באמצעות סעיף 235 לחוק העונשין). עמדה זו עולה בקנה אחד עם עקרונות פרשניים דוגמת הכלל לפיו "הוראה ספציפית גוברת על הוראה כללית", ובענייננו הנורמה הספציפית לגבי תפיסת מחשב הנמצא בשימוש מוסד (לפי הפקודה) אל מול הנורמה הכללית הנוגעת לתפיסת חפצים מסוגים שונים. על פניה, ההגנה על "פעולת העסק או הגוף הציבורי" מפני השיבושים שעלולים לנבוע מתפיסת מחשב ראויה במקרה של עבירות הימורים באותה מידה, ובאותו היקף, שהיא ראויה לגבי עבירות אחרות. מנגד, צודקת המדינה בהדגישה כי ההגנות הקבועות בסעיף 32 לפקודה מתייחסות אך ורק למחשב המצוי "בשימושו של מוסד" לא כל מחשב המצוי בחצריו של "מוסד" (כהגדרתו הרחבה בפקודת הראיות) יזכה להגנת סעיף 32 לפקודה. אמור מעתה: לא הרי מחשב נחוץ לניהול העסק (המוסד), כהרי מחשב שמטרותיו אחרות והוא עלול להיות משמעותי בעבירות הימורים. במקרה זה, השאלה אם מדובר במחשבים הנמצאים "בשימושו של מוסד" לא התבררה לגופה. אם סבור המבקש כי יש בידו טענות ראויות, יוכל להגיש בקשה מתאימה לעיון מחדש לביהמ"ש השלום.