(פסק-דין, מחוזי מרכז, השופט מנחם פינקלשטיין): ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה בפתח-תקווה, שקבעה כי יש להותיר על כנו את סיווג המערערת לצורך ארנונה כ"משרדים" ולא כ"תעשייה". המערערת טענה כי עיקר פעילותה היא כתיבת תוכנה, פיתוחה והפיכתה למוצר המותאם ללקוחותיה, לכן יש להגדירה כ"בית תוכנה" ולחייבה לפי סיווג "תעשייה". לטענת המשיב, השימוש העיקרי הנעשה בנכס הוא מתן שירותים ולא פעילות המאפיינת בתי תוכנה. נפסק - דין הערעור להידחות. ועדת הערר לא חלקה על כך שמהערערת עוסקת בפיתוח תוכנות, אך קבעה כי אינה עונה להגדרת "בית תוכנה" לפי צו הארנונה, משני נימוקים: (1) אי התקיימות הדרישה לייצור של "כמות, מהירות וסטנדרטיזציה"; (2) אי התקיימות הדרישה כי הנכס יוחזק על-ידי מפעל לייצור תוכנה בלבד.

באשר לנימוק הראשון, שאותו פירשה הוועדה כדרישה לייצור המוני ולמכירה לקהל הרחב, הרי משנכללה דרישה זו בצו הארנונה וסבירותו של זה לא נתקפה על-ידי המערערת, הרי שזו אחת הדרישות שיש לעמוד בהן. המערערת טענה כי היא עומדת בתנאי זה, שכן קהל היעד שלה הוא רשויות מקומיות ולכן המערכות שפיתחה משרתות את הציבור הרחב. דין הטענה להידחות. הוועדה קבעה כי התוכנות שמייצרת המערערת מיועדות לכל לקוח ולקוח, לפי הדרישות והאפיונים של כל לקוח. אין להתערב בקביעות הוועדה בעניין זה. באשר לנימוק השני, יש לקבל את עמדת הוועדה כי המערערת אינה עוסקת רק בייצור של תוכנה, כי אם גם בסקרי נכסים עבור רשויות מקומיות רבות. הוועדה קיימה סיור בנכס, שמעה את מנהל המערערת, קיבלה מידיו פרוספקטים וכן בדקה את אתר האינטרנט של המערערת. זה המידע שמעמידה המערערת לציבור הרחב. טענתה כי הפרסומים נעשו מטעמים שיווקיים וכי אין באלו כדי לשקף את פעילותה, מוטב היה לולא נשמעה. המערערת מפתחת תוכנות, אך נותנת גם מגוון של שירותים נוספים המהווים חלק בלתי מבוטל מעיסוקה. בכך אין היא עונה על הגדרת "בית תוכנה" בצו הארנונה.