ע"פ 2676/97 אחמד נ' מדינת ישראל

(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט חנן מלצר): בקשה לאיסור פרסום. המבקש הורשע בעבירה של ניסיון לרצח ובעבירת נשק ונגזרו עליו 4 שנות מאסר בפועל, עונש שריצה זה מכבר. עשור ומחצה לאחר מכן עותר המבקש לאיסור פרסום פרטים מזהים אודותיו, או מי ממשפחתו, בגדר אותו הליך פלילי ובמסגרת הליך נוסף. המבקש טען כי אתר אינטרנט מסחרי פרסם את ההחלטות בהליכים ואלו הפכו נגישות לכל דורש. האתר הסיר את ההחלטות תמורת תשלום, אך המבקש מעוניין כי ביהמ"ש יורה כי גם בעתיד לא יפרסם כל גורם את פרטיו המזהים בהליכים. נפסק - חרף ההבנה למצוקת המבקש ובני משפחתו, אין להיעתר לבקשה. עצם הפגיעה בפרטיות העבריין (ובעקיפין של משפחתו) מפרסום פסק-הדין, לא די בה, כשלעצמה, כדי לגבור על עקרון פומביות הדיון. ההכרעה הערכית המגולמת בשיווי המשקל הנורמטיבי הנ"ל, אינה מובנת מאליה, במיוחד עם עבור הזמן כאשר המורשע מבקש להשאיר את עברו בעבר. הקושי בכך שאות הקלון דבק בעבריין זמן רב, הופך אקוטי עוד יותר בעידן הטכנולוגי בו אנו מצויים, שכן בימינו אלה הקשת שם במנוע חיפוש יכולה לגלות חיש מהר אירועים, או פסקי-דין מהעבר. לעת זו עמדת הדין הקיים גורסת שבהעדר נסיבות מיוחדות, ובהיעדר בסיס בהוראות חוק ספציפיות, אין מקום להחסיית שמו של מי שהורשע בפלילים.