ק"פ 1620-02-10 עופר מנירב, רו"ח נ' צפריר הולצבלט, רו"ח

(החלטה, שלום ת"א, השופט שמאי בקר): הקובל התמודד בבחירות שנערכו בשנת 2009 לנשיאות לשכת רוה"ח. כתבה שהתפרסמה ב"גלובס" הציתה מלחמת תגוביות (טוקבקים) בין מחנות המתמודדים. הקובל, שנפגע מחלק מהתגוביות שנכתבו אודותיו פנה לבתי משפט אזרחיים, שם ביקש וקיבל צווים להרמת מסך האנונימיות מעל משתמש שכינה עצמו "דורון". התברר כי המפרסם האלמוני הוא הנאשם בהליך זה, הנמנה על המחנה היריב לקובל. הקובל הגיש נגד הנאשם קובלנה פלילית לפי חוק איסור לשון הרע. הנאשם הגיש בקשה לגילוי חומר חקירה לפי ס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי, כאשר הצדדים חלוקים אם ניתן להגיש בקשה כאמור במסגרת קובלנה פלילית. נפסק - אם לנאשם רגיל, שהמדינה החליטה להעמידו לדין, יש זכות לעיין בחומר החקירה, קל וחומר שלנאשם שאדם פרטי, בשר ודם, בעל גחמות ומאווים כמוסים (לצד אינטרסים לגיטימיים), החליט להעמידו לדין פלילי, קיימת אותה הזכות. במקום בו קיימת זכות מהותית, ברי כי קיימת הזכות לתבוע את מימושה, על דרך הגשת בקשה לפי ס' 74 לחסד"פ.

הגנה מן הצדק מחמת אכיפה בררנית במסגרת קובלנה פלילית? הנאשם מבקש לקבל לידיו חומר ביחס לתגוביות אחרות לכתבה, וביחס לזהות כותביהן, על-מנת לבסס טענת אכיפה בררנית כלפיו. היכול מי שנחשפה זהותו וערוות תגוביתו לבקש ביטול כתב האישום מפאת שגם מגיבים אחרים הוציאו לכאורה לשון הרע על הקובל, ולא הועמדו לדין? התשובה שלילית. יכול גם יכול מי שסבור כי הוצא נגדו לשון הרע לברור את המוץ מן התבן, ולומר - כי תגובה פלונית פגעה בציפור נפשו ובשמו הטוב, אך תגובה אלמונית - לאו. אף יכול הקובל לבחור אילו מן התגוביות היא ה"משובחת" ביותר, זו המשמיצה אותו ביותר, ולבחור להעמיד לדין אותה ואת כותבה. אין זה ריאלי לדרוש מפלוני להסביר אילו תגוביות כן פגעו בו ואילו לא. אין להטיל על אדם פרטי לתבוע בפלילי את כל משמיציו, רק על-מנת שלא ירד לטמיון נסיונו לבוא חשבון ולטהר את שמו מול משמיץ פלוני.