(פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופט מיכאל שפיצר): האם זכאית התובעת לפיצוי עבור הפרת הסכם אי-תחרות עם הנתבע? התובעת מספקת שירותי מחשוב למשרדי אדריכלים ומהנדסים. הנתבע, שהועסק על-ידי התובעת, הוצב בקביעות כאיש סיסטם אצל לקוח התובעת, משרד אדריכלים. לאחר שפוטר על-ידי התובעת, החל הנתבע לעבוד בחברת מחשבים נוספת, שגם מטעמה הוצב באותו משרד אדריכלים ובאותו התפקיד. לטענת התובעת, בכך הפר את הסכם הסודיות ואי-התחרות שחתם איתה והיא זכאית לפיצוי המוסכם הנקוב בו בסך 100,000 ש"ח. נפסק - התובעת לא הרימה את הנטל הדרוש להראות כי יש ליתן תוקף לתניית הגבלת העיסוק שבהסכם אי-התחרות. התובעת ביקשה להצביע על 4 אינטרסים ברי הגנה, שמפניהם יש להורות על מתן תוקף לתניית הגבלת העיסוק, לרבות טענה לסוד מסחרי, הוא מבנה מערכת המחשוב במשרד האדריכלים ושיטות העבודה. מחומר הראיות עולה כי על התוכנות הייעודיות והייחודיות למשרד האדריכלים, הופקד עובד נוסף ולא הנתבע. לפיכך, עולה השאלה האם היה ייחוד כלשהו המהווה אינטרס בר-הגנה במערכת השרתים והמחשוב שהקימה התובעת במשרד האדריכלים, אשר לא הייתה קשורה לתוכנות הייעודיות לאדריכלים. ראשית, אף נציג התובעת הודה כי חלק ממערכת המחשוב היה גנרי, המאפיין מערכת מחשבים בכל גוף או ארגון גדול. שנית, מדובר במשרד ייחודי בגודלו ולכן נדרשו ההתאמות והפיתוחים שיישמה התובעת וכן שיטות העבודה השונות. היות שאין עוד משרד בסדר גודל דומה, הרי שממילא אין מקום בו שיטות העבודה הלכאוריות תתאמנה והסודות המסחריים הנטענים יהיו ישימים. שלישית, שיטות העבודה ומערכות המחשוב שפותחו עבור משרד האדריכלים, היו נותרים במשרד זה בין אם הנתבע היה מוסיף לעבוד שם ובין אם לאו. התביעה נדחתה.