(פסק-דין, שלום ירושלים, השופט עודד שחם): תביעת לשון הרע, שעניינה בשורת פרסומים שנעשו על-ידי הנתבעים ביחס לפעילות התובעת (עמותה המקיימת חפירות והדרכות בעיר דוד בירושלים). הפרסומים נעשו באתר אינטרנט, של קבוצה המוגדרת כ"בעלת אידיאולוגיה שמאלנית". לאחר מגעים ביניהם, הצדדים הגיעו לנוסח מוסכם של פרסום שייעשה באתר נשוא התביעה. נפסק - נוכח הוראות סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, יש בחלק מן הטענות שבפרסום לשון הרע על התובעת. מדובר בטענות בהן מיוחסת לתובעת, בין היתר, פגיעה באורח חייהם של תושבי המקום ועוד. יש בטענות כדי להאיר את התובעת באור שלילי. ספק אם עומדות לנתבעים ההגנות המנויות בחוק. עם זאת, אין הצדקה לפסוק לתובעת פיצוי כספי, מעבר לפסיקה סמלית. לא הוצגה תשתית המלמדת כי לתובעת נגרם נזק ממוני מהפרסומים ונותרה הטענה לפיצוי ללא הוכחת נזק. אין מניעה לפסוק במקרים מתאימים פיצויים ללא הוכחת נזק גם לתאגיד. עם זאת, זכות זו לפיצויים, מקום שלא הוכח נזק ממוני, היא מוגבלת. היא מותנית בכך שהפרסום היה עלול לפגוע בעסקיו או ברכושו של התאגיד. במקרה דנן, מדובר בפרסומים שנעשו באתר המזוהה עם עמדות המנוגדות לעמדות התובעת. אין מדובר בפרסומים המתיימרים להיות אובייקטיוויים. ניתן להניח כי הגולש הסביר המגיע לאתר, ער לכך. ניתן להניח גם כי מלכתחילה נטייתו של גולש כאמור היא לעמדות המבוטאות באתר. לא הוכחה הפצה של המסרים נשוא התביעה מעבר לאתר. החשש לפגיעה ברכושה או בעסקיה של התובעת הוא בעוצמה נמוכה, אם בכלל. יש לפסוק לתובעת פיצויים סמליים בשיעור של 1,000 ש"ח.