ת"א 1557-08 צבי אבישר ואח' נ' גלובס פבלישר עיתונות (1983) בע"מ ואח'

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, שלום ראשון לציון, השופט יחזקאל קינר): תביעת לשון הרע שהוגשה בגין פרסום בעיתון "גלובס" ובאתר העיתון, בעניין אתר האינטרנט "יאללה קדימה". התובעים הם מפעילי האתר, ששימש כאתר פעילי מפלגת "קדימה". בתקופת הבחירות לכנסת ב-2006, שימש האתר להפצת מסרים של המפלגה ולפרסום תכנים מטעמה, בנוסף לאתר המפלגה הרשמי. התובעים טענו כי כתבה שפורסמה ב"גלובס" הכפישה את האתר ואת התובעים באופן אישי, תוך ציון עובדות שיקריות. התובעים טענו כי הכתבה תיארה את האתר כלעומתי למפלגה, פירטה פרטים שיקריים אודות הקמתו ותיארה את התנהלות מפעילי האתר כלקוחה מן העולם התחתון. הנתבעים טענו, בין היתר, כי הוכח האמור בפרסום וכי יש בו עניין ציבורי. נפסק - ביחס לקטע הראשון בכתבה, העוסק בתמיכת האתר במפלגה והמשמעויות הנובעות מהפסקת תמיכה זו, התובעים לא הוכיחו כי מדובר בלשון הרע ומנגד הוכחה אמיתות האמור בו ועניין ציבורי לאמור בו. איזכור הזרמת כסף על-ידי המפלגה לתחזוקת האתר אינו מהווה לשון הרע בעיני האדם הסביר הקורא את הכתבה. בשום מקום לא נכתב כי בתקופת הבחירות הותאמו תכני האתר לטובת המפלגה ובכיריה. התובעים לא נושלו מבעלותם באתר והתובע אף שימש כעורך באתר, וככזה, יכולה היה לשלוט במידה מסוימת בתכני האתר, אך ההכרעה הסופית בנושא התכנים היתה נתונה למנהלי הקמפיין ולא לתובעים. ביחס לקטע השני בכתבה, הרי שאין ספק כי מדובר בפרסום מבזה שיש בו כדי לפגוע במשלח ידם ובעיסוקם של התובעים המפעילים אתר אינטרנט. המשמעות הפשוטה והמובנת של הפרסום היא כי חבר מהמפלגה שאינו משלם למפעילי האתר סכום שנתי עבור הקמת אתר אינטרנט אישי, המזכה אותו להכניס תכנים אישיים אודותיו, זוכה לכתבות בלתי אוהדות באתר על בסיס קבוע (תוך התייחסות למילה פרוטקשן). אין מחלוקת כי יש עניין ציבורי בקטע זה, אך הנתבעים לא הצליחו להוכיח את טענת "אמת דיברתי" שנטענה על-ידם. אף טענת הגנת תום הלב נדחתה. אין מחלוקת כי הכתבה התפרסמה הן במהדורה המודפסת והן במהדורה המקוונת של העיתון. ארבעת הנתבעים אחראים לפרסום: הנתבעת 1 כמוציאה לאור, הנתבע 2 כעורך הראשי של העיתון, הנתבע 3 כעורך המהדורה המודפסת והנתבע 4 שפרסמה את הכתבה. התובע לא הביא ראיות שימחישו ויוכיחו את הנזק לו טען ושיעורו. אכן נגרמו נזקים, אולם שיעורם לא הוכח. יש לקבוע את שיעור הפיצוי בסך של 40,000 ש"ח. הנתבע 1 יהיה זכאי ל-75% מהפיצוי והנתבע 2 ל-25% ממנו. כן נפסקו הוצאות בסך 11,600 ש"ח.