(פסק-דין, מחוזי ירושלים, השופטת תמר בזק-רפפורט): בקשה לסילוק על הסף של תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית, מן הטעם שאין היא באה בגדר פריט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. המשיב הוא מחבר ובעל הזכויות בספר "דברים שרואים שם". בתובענה, טען המשיב כי המבקשת הפרה את זכויותיו וזכויות רבים אחרים במסגרת הפרויקט "Google Books" (במסגרתו סורקת גוגל ספרים מלאים ויוצרת עותק דיגיטלי של הספרים). נפסק - המבקש סומך את התובענה הייצוגית על פריט 1 בתוספת השנייה לחוק ("תביעה בין עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו"). פריט זה עוסק בעניינים הנושאים אופי צרכני. שעה שגוגל מאפשרת איתור פרטים בקשר לספרים נושא הבקשה והתובענה, הרי שהיחסים בינה לבין המחבר, בעל זכויות היוצרים, אינם יחסים צרכניים שבין גוגל כעוסק לבין בעל זכויות היוצרים כלקוח. בעל זכויות היוצרים אינו לקוח של גוגל, שכן הוא אינו רוכש נכס מגוגל ואינו מקבל שירות של ממש מגוגל. הלקוחות, "משתמשי הקצה" של גוגל, הם אלו העושים שימוש במנוע החיפוש ומקבלים שירות מגוגל. היה יותר נכון לסווג את המשיב כספק של גוגל, באשר זו קולטת את פרי יצירתו ומעמידה אותו לטובת ציבור לקוחותיה.

עדכון: ביום 11.9.2013 קיבל המשיב את המלצת ביהמ"ש העליון (השופטים גרוניס, נאור וסולברג) שלא לעמוד על הערעור שהגיש על פסק-הדין דלעיל ולפיכך נדחה הערעור ללא צו להוצאות [ע"א 230/12 יונתן בראונר נ' Google Inc].