(פסק-דין, תביעות קטנות ראשון לציון, השופטת איטה נחמן): תביעה שעניינה משלוח דוא"ל פרסומי, בניגוד להוראות ס' 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע, עו"ד במקצועו, טען כי הנתבעת שלחה דואר פרסומי לתיבת הדוא"ל שלו, מבלי לקבל את הסכמתו ולאחר שביקש מספר פעמים להסיר את כתובתו מרשימת התפוצה (בלחיצה על קישור בתחתית הפרסומים, בשיחה טלפונית עם נציג הנתבעת ובכתב). הנתבעת טענה כי דברי הפרסומת נשלחו כדין וכי בבקשותיו לא ציין התובע כי ברשותו שני מנויים (מנוי עסקי ומנוי פרטי). נפסק -

• ביחס ל-18 ההודעות שהתקבלו עד ליום 16.8.2010: שני המנויים, הפרטי והעסקי, נפתחו לפני כניסת החוק לתוקף. בסמוך לכניסת החוק לתוקף, הודיעה הנתבעת למנויים על זכותם לסרב לקבל הודעות פרסומת וזאת על-גבי החשבוניות החודשיות. הודעה זו של הנתבעת מקיימת את דרישת סעיף (ג)(1) בסעיף 30א - מדובר בדואר פרסומי מתחום התקשורת והאינטרנט, מסוג דומה לשירות שניתן לתובע. סעיף זה אינו דורש חתימה בכתב של הלקוח, אלא די בכך שהמפרסם הודיע ללקוח כי הפרטים ישמשו לצורך משלוח דברי פרסומת. משלא נשלחה בתקופה זו הודעת סירוב על-ידי התובע, הרי שהודעות הפרסום נשלחו כדין.
• ביחס ל-4 ההודעות שהתקבלו עד ליום 15.9.2010: ביום 16.8.2010 לחץ התובע על הקישור המופיע בתחתית הפרסומים, לטענתו, לצורך הסרת כתובתו מרשימת התפוצה. נוסח ההודעה בקישורית אינו ברור דיו ואף יש בו כדי להטעות את הנמען. עם זאת, גם התנהגות התובע גרמה לכך שהמשיך לקבל דוא"ל פרסומי, כאשר הנתבעת סברה בתום לב כי התובע מבקש כי תחדל מהמשלוח ביחס למנוי העסקי. לאור הנסיבות הללו, נפסק לתובע פיצוי בסך 10 ש"ח עבור כל אחת מ-4 ההודעות שנשלחו בתקופה זו.
• הודעה שהתקבלה עד ליום 21.9.2010: במועד זה לחץ התובע שוב על הקישור בתחתית הפרסום. לטענת הנתבעת, סברה כי כבר טיפלה בהודעה, הואיל ובמנוי העסקי כבר עודכן הסירוב לקבלת פרסומים. נימוק זה אינו סביר. קיומה של פנייה נוספת מצד התובע לאחר חודש ימים היתה צריכה להדליק נורה אדומה אצל הנתבעת, לפיה התובע ממשיך לקבל הודעות למרות סירובו לכך. שיחת טלפון עם התובע לבירור הדבר היתה יכולה למנוע את הבלבול. משלא עשתה כן, הנתבעת עצמה את עיניה וסתמה אוזניה מלקבל את הודעת הסירוב של התובע. עבור משלוח הודעה זו תשלם הנתבעת לתובע 250 ש"ח.
• הודעה שנשלחה לאחר 21.9.2010: הוא המועד בו התקבל אצל הנתבעת מכתב התובע. רק ביום 8.11.2010 נבחין נציג הנתבעת לראשונה כי הפנייה היא בשם התובע ולא משרד עוה"ד. אין לנתבעת אלא להלין על עצמה על שטרחה לטפל במכתב התובע רק חודשיים לאחר שנשלח. הנתבעת תשלם לתובע 1,000 ש"ח עבור הודעה זו ובסה"כ 1,290 ש"ח והוצאות בסך 500 ש"ח.