(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת לימור רייך): תביעה כספית, בעקבות חיובים שמקורם בשימוש חורג לכאורה בחבילת גלישה באמצעות מודם סלולארי, שרכשה התובעת מהנתבעת. התובעת טענה כי עשתה ב"נט סטיק" הסלולארי שימוש סטנדרטי, שאינו יכול להגיע לחריגה המסתכמת בסכומי עתק. עוד טענה התובעת כי הנתבעת לא מסרה לידיה פירוט באשר לתכני החריגה. הנתבעת טענה כי התובעת גלשה בהיקפים אדירים, תוך חריגה משמעותית מחבילת הגלישה. נפסק - מטרת חוק הגנת הצרכן לאפשר לצרכן לבצע עסקה כאשר יש בידיו את מלוא המידע הנאות, כדי שיוכל לחשב את צעדיו הכלכליים ולגבש החלטה בתנאי וודאות. "משחק" הכוחות מלכתחילה פועל לטובת הנתבעת, שהינה חברה גדולה, אל מול הצרכן הבודד. התנהגות הנתבעת מצביעה כי אף היא סברה שאין לחייב את התובעת, מקום שלא היא ביצעה את הגלישה הנטענת. אין זה סביר כי אם תתבצע חריגה בנפח הגלישה, תהא זו בפערים של אלפי ש"ח ממה שנוהגת התובעת לגלוש בדר"כ. בחינת התנהגות הצדדים מעלה כי הנתבעת הסכימה שאין מקום לחייב את הלקוח כאשר עלה בידיו להוכיח כי קיימת חריגה כזו שאינה עולה בקנה אחד עם "היסטוריית הגלישה שלו". הראיה לכך היא הזיכויים שביצעה הנתבעת. היכולת למנוע את אותן "תקלות" / "גניבות" מוטלת על כתפי הנתבעת, שבידה הכלים הטכניים לגלותן בזמן אמת. על הנתבעת היה לדווח על כך לתובעת בזמן אמת ולעצור את החריגה. אם הנתבעת לא נקטה בכל אמצעי זהירות סבירים על-מנת להתריע על התקלה בפני הלקוח, הרי שאין מנוס מלהורות להשיב את הסכומים שנגבו ביתר. יחד עם זאת, גם לתובעת תרומה למצב אליו נקלעה שכן מדובר בשלושה מקרים שונים.