תמ"ש 32520-09 ז. נ' ב.

(החלטה, משפחה ראשון לציון, השופטת אילת גולן-תבורי): המבקשת עתרה לשמוע את עדות אביה בהיוועדות חזותית (Video conference) ממושבו בצרפת. עניין התביעה בזכויות בבית מגורים. המבקשת טענה כי אביה קיבל מעמד של פליט בצרפת, לכן הוא מנוע מלחזור לישראל. מנגד, טענה המשיבה כי העד נמלט מישראל לאור ההליכים המשפטיים בהם היה מעורב. נפסק - הכלל הוא כי חקירת העדים תעשה באולם ביהמ"ש, בפני השופט ובנוכחות הצדדים ובאי-כוחם. החריג לכלל מצוי בסעיף 13(א) לפקודת הראיות ומקור נוסף לסמכות ביהמ"ש לאפשר עדות בדרך המבוקשת מצוי בתקנה 15 לתקנות עזרה משפטית בין מדינות. על ביהמ"ש לבחון האם הבקשה הוגשה בתום לב, האם העדות רלבנטית לבירור המחלוקת והאם קיימת סיבה טובה המונעת מהעד להתייצב לעדות בישראל. יש להבדיל בין עדות טכנית לעדות מהותית ולהחמיר בבדיקת הבקשה, כאשר התובע הוא שבחר להביא את התביעה לביהמ"ש בישראל. החשש לעיכוב יציאה מן הארץ וכן הליכים פליליים, אינם מהווים סיבה טובה להתיר עדות מחוץ לישראל. במקרה דנן, לעד יש אינטרס מובהק וברור בהצלחת התביעה. לא הורם הנטל לעניין "הסיבה הטובה" לאי-התייצבותו של העד. ביהמ"ש לא השתכנע כי קיימת מניעה של ממש לכניסת העד לישראל, אלא המניעה שהוא עצמו דבק בה ואף יצר אותה. מדובר באזרח ישראלי שיצא לחו"ל כשהוא נמלט מהדין הישראלי. ביהמ"ש לא אמור לסייע לעד זה שלא להתייצב לצורך מתן עדותו. הבקשה נדחתה.