(פסק-דין, שלום חיפה, השופט שמעון שר): תביעת לשון הרע על רקע שירותי שמאות שנתן התובע לנתבעים וגביית שכר-טרחתו. הנתבעים שילמו את שכ"ט התובע עבור חוות-דעת שערך להם. בהמשך, פנו הנתבעים לתובע בדוא"ל וביקשו כי ישיב להם את ההפרש בין שכה"ט ששילמו והסכום שהחזירה להם חברת הביטוח עבור שירותיו. התובע השיב לנתבעים בדוא"ל כי לא נהוג להשיב שכ"ט שנגבה וכי הוא מוכן להעמיד לרשותם עו"ד ללא תמורה, שיפעל לגביית יתרת הסכום מחב' הביטוח. בתגובה, הפיצו הנתבעים הודעת דוא"ל בתפוצה רחבה בחב' הביטוח הכשרת היישוב, עמה עובד גם התובע, המהווה לכאורה לשון הרע כלפי התובע. נפסק - ניתן לייחס לנתבעים פרסום לשון הרע. הנתבעים העבירו את התכתובת האישית שנערכה בינם לבין התובע בתפוצה רחבה, בחברה עמה עובד התובע. אין מדובר בהבעת דעה לגיטימית. למקרא הפרסום, האדם הסביר עשוי להתרשם כי המסר שהתכוונו הנתבעים להעביר הוא כי התובע לא התנהג בצורה מקצועית מקובלת. מטרת הפרסום הייתה להטיל דופי במקצועיות התובע. המרחב הקיברנטי ושימוש ברשת האינטרנט זכה לגושפנקא כמקום "פרסום". הנתבעים יפצו את התובע ב- 7,000 ש"ח וישאו בהוצאותיו בסך 3,000 ש"ח.