(פס"ד חלקי והחלטה, שלום ירושלים, השופט עודד שחם): תביעה ותביעה שכנגד. בבעלות התובעת בר סטודנטים. לטענתה הנתבעים, בני זוג, פרסמו כי מנעה מהם להיכנס לבר הואיל והנתבעת ממוצא אתיופי. נטען כי הנתבעים קראו, בפרסומים שונים, לסטודנטים ולציבור הרחב, שלא לבלות בבר ולהחרימו, באופן המהווה לשון הרע. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד המבוססת על חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים, ובכניסה למקומות בילוי ולמקומות ציבוריים. נפסק - יש בפרסומים משום לשון הרע על התובעת. נטען בהם כי התובעת מפלה לרעה את המבלים בבר שבניהולה, על רקע גזעני. הפרסומים נעשו במספר דרכים, לרבות באתרי האינטרנט "קדמה", "מבט" ובתשדורת דוא"ל לנמענים רבים. הנתבעים אחראים לפרסומים. את הטקסט כתב הנתבע והעבירו לצדדים שלישיים. הנתבעים ביקשו לתת לעניין תהודה מירבית, על-מנת שיינקטו צעדים אפקטיביים נגד התובעת. הדבר מלמד על כוונה לפרסום נרחב ככל הניתן, העומדת בסתירה לטענת הנתבע כי התכוון לפרסם בקרב חוג מצומצם של חברים. פרסום המיילים על-ידי הנתבע נעשה בשותפות ועל דעתה של הנתבעת. גם אם הנתבעים לא יזמו את הפרסומים באתרי האינטרנט, כוונת שניהם, העולה בבירור מן הפרסום, היא להפיצו ולהגיע לתהודה בקרב קהל גדול ככל הניתן. בהתקיים כוונה זו ובשים לב למהירות ולנגישות  העצומים של העברת מידע באמצעות האינטרנט, עולה אחריותם של הנתבעים לפרסום באתרים, אפילו אם לא היו בקשר ספציפי כלשהו עם מי מהם. גם הנתבעת 3 אחראית לפרסום, לאחר שהפיצה את הדברים לנמענים רבים ואף חזקה את תוכנם כפרסום עובדתי נכון. לנתבעים לא עומדת הגנת אמת בפרסום או הגנת תום הלב. לא הוכחה הפליה אסורה מצד הנתבעים שכנגד כלפי התובעים. התביעה שכנגד נדחתה. נקבעה אחריותם של הנתבעים כלפי התובעת לפי חוק איסור לשון הרע.