(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת אביגיל כהן): התובע עבד כמהנדס תוכנה בנתבעת, חברת ביוטכנולוגיה שעסקה בפיתוח מוצר לאבחון ליקויים בתפקוד הלב. התובע, שהצטלם עם המכשיר על גופו, מלין על השימוש בתמונה באתרי האינטרנט של הנתבעת וחברה-בת שלה וכן בברושורים שחילקה הנתבעת. התמונה היא של פלג גופו העליון של התובע, מבלי שניתן לראות את פניו. נפסק - שלושה סטים של צילומים הם "פרוצדורה" מסובכת מדי לצורך צילום תמונה שתשמש רק את מפתחי המכשיר בחברה לצורך המחשה ויזואלית. ביהמ"ש צדד בעמדת הנתבעת, לפיה היה ברור כי ייעשה שימוש בתמונה לצרכי שיווק המכשיר והתובע ידע על כך מראש. בחברה היה נהוג לעשות שימוש בעובדים כ"דוגמנים". התובע הסכים לצילום. הוא אישר ויכל להעלות על דעתו כי התמונה תופץ גם מעבר לעובדי החברה. התובע ידע את מטרת הצילום ונתן את הסכמתו לשימוש שנעשה בה. תנאי מקדמי לקיומה של עילה לפי חוק הגנת הפרטיות הוא זיהוי של הטוען לפגיעה ואילו במקרה דנן התובע לא ניתן לזיהוי בתמונה. העובדה כי עובדי החברה זיהו את התובע בתמונה, למרות שלא ניתן לראות את פניו, לא מעוררת בעיה, כיוון שהתובע הסכים שיעשה שימוש בצילום לצורך הסבר והדגמה בקרב עובדי החברה. התובע לא ניתן לזיהוי על-ידי הציבור שאינו מכיר אותו באופן אינטימי וממילא בהעדר זיהוי, אין פגיעה בפרטיות. התביעה נדחתה.